הנה סרט (לא, לא הפעם זה לא סרטון) שערכתי על מקס נתנס - ניצול שואה שחי בקיבוץ שכן (מצובה). 
הבסיס כאן הוא ראיון שצולם ע"י יד ושם (פרוייקט ספילברג). למרות שהעדויות האלה מרתקות, אפילו שוחרי הז'אנר מודים שזה מה-זה-משעמם לצפות במשך כשעה בויז'ואל של אדם יושב ומדבר. 
לכן הוספתי כאן קצת תכנים חזותיים - תמונות, מפות (מונפשות, כמובן שמונפשות) וקטעים מסרטי ארכיון שצילמו בנות הברית כשפעלו, במבצע המוצנח הגדול בהסטוריה, באזור הולדתו של מקס - ארנהם שבהולנד.

את הרעיון להכין לוח מגנטי שיתעד את השגי הגמילה-מחיתול-לילה של נכדי, הגתה בתי כשראתה יחד עם סוספרא סרט באחד מערוצי הילדים.

- "אבא אתה יכול למצוא לי חתיכת פח?" היא שאלה אותי בטלפון.

- איזה מזל, בדיוק את תופסת אותי ב'ברזל מעיליא'. באיזה גודל את רוצה אותו?

- ותגיד, תוכל לצייר עליו טבלה עם ימי השבוע?

- רגע, למה את צריכה את זה?

- אני רוצה לעשות לוח עם ימות השבוע שעליו נוכל להדביק סמלים מגנטיים. ביום שהוא יקום יבש - נשים סמל של שמש, וביום שהוא יקום רטוב - נדביק משהו אחר. עזוב זה מסובך. אתה יודע מה, כשתבוא הביתה נדבר.

ניקוב הלוח

בשלב הראשון קדחתי בלוח הפח המגולוון (עובי - 2 מ"מ) שישה חורים שנועדו לאפשר לאביו של סוספרא לחברו, בבוא היום, אל הקיר.

מסקינג טייפ

בשלב השני הדבקתי סרטי מסקינג טייפ על הפח. הסרטים האלה נועדו למסך את קווי הטבלה והאותיות.

צבע פריים

לאחר מכן התזתי על הלוח צבע ספריי לבן. הצבע הזה נקשר היטב ללוח המתכת כך שצבעי הגועש שיונחו עליו בשלב הבא - יחזיקו זמן רב יותר.

צביעת הרקע

את החלק הזה השארנו לסוס פרא. טוב, אמא שלו עזרה קצת. הטריק כאן הוא לעצור אותו בזמן, כי בהתחלה הוא עשה משהו די צבעוני, אבל ככל שהוא התקדם, כך נטה הלוח לחזור לצבעו המקורי - אפור.

השימוש בתבנית הביצים כפלטה להכנת הצבעים הוא רעיון של בתי

הסרת ניר הדבק ותלית הלוח

בשלב הבא הסרתי את התחבושות וביקשתי מאביו של הילד לתלות את הלוח על הקיר. כל מי שינחש שהוא לא ניצל את כל החורים שהכנתי לו, לא יתוייג כמהמר פרוע.

הכנת הסמלים

את הסמלים גזרתי, בעזרת מספריים, מכרטיסי ביקור מגנטיים שהורדתי מדופן המקרר. רוח הפרוייקט כאן היתה לא לדייק, אלא להפך, לעשות את זה גס וחופשי ככל האפשר. אבל כשגמרתי לגזור את העיגולים, נזכרתי שבסדנה שלי מונח לו מקב שמעולם לא עשיתי בו שום שימוש. נכון, החתן שלי הביא לי אותו מאחת המזבלות אותן הוא פוקד דרך קבע (אני חושב שהוא יכול למצוא דברים שימושיים אפילו במזבלה של הכפר הבדואי השכן - ערב אל עראמשה). כן, יש לזה שם (אגרנות) וזה חזק ממנו, אבל בואו לא נכנס לזה עכשיו.

השם המדוייק של הכלי הזה הוא 'מקב מיצר עגול'. לצורך העבודה הזו השחזתי לו את השפה בעזרת דרמל (משחזת ציר קטנה).

אבל הוא באמת לא חיוני. ניתן בהחלט לגזור עיגולים ביד חופשית. אתם יודעים מה, במחשבה שניה, במקום עיגולים, הייתי צריך לגזור צורות של עננים. נכון, עדיין לא מאוחר.

 צביעת הסמלים

את הסמלים הגזורים צבעתי, שוב בעזרת ספריי, בגוונים תכלת וצהוב.

הוספת רגשונים (Emoticons)

במרכזה של כל שמש (שנועדה לציין לילה יבש) הדבקתי סמיילי קטן. מאחר שלא מצאתי שום סמל שיתאים לחיווי שלילי (כזה למשל -  ) השארתי את העיגולים ריקים. אבל סוספרא שלא יכל לשאת את הריקנות, הוסיף, ברוחב לב, את הסמיילים הנותרים לעיגולים הכחולים. במחשבה שניה, אני חושב שהוא צודק: גם בבקרים בהם הוא יתעורר רטוב, מגיע לו חיוך.

המוצר המוגמר. הלוח הזה מתעד הסטוריה של שבועיים. למרות שיכולתי, ללא שום מאמץ, להכניס בשטח הזה גם ארבעה שבועות, החלטנו לא להעמיס - אחרי הכל הילד רק בן שלוש וחצי.

הטבלה מציגה עכשיו שלושה לילות יבשים (התמונה צולמה במוצ"ש, כך שהסמלים שזלגו ליום א', הונחו ע"י הפעוט תוך התעלמות בוטה מהדיסציפלינה ומהמתודלוגיה המתחייבות מהעזר הזה. אבל איפה, איפה יש בעולם עוד זוג עיניים כזה?).

אם הייתי צריך לעשות את זה שוב, הייתי משאיר על הלוח גם מקום ריק למאגר הסמלים שאינם בשימוש. אבל ניתן בהחלט לשמור אותם במקום נפרד (על המקרר למשל).

יתכן שבעתיד ניתן יהיה להסב את הלוח הזה גם למהלך הגמילה הבא: מהשמיכי והמוצץ. השארו על התדר.