עכשיו אחרי שחצי יום טוחנים אתכם עם הרשעתו של קצב, אתם חושבים שיש לי מה להוסיף?

נו, באמת. ואם אין לי מה להגיד, אני אשתוק? בשביל מה הקמתי בלוג? רק כדי לכתוב כאן מדריכים לתוכנות סטטיסטיות?

 עד עכשיו אתם דיברתם. שישה חודשים אתם דיברתם. מספיק. עכשיו אני מדבר!

יום שמח

"יום עצוב" אומרים כל הגורמים הממלכתיים ומלקקים בסיפוק את שפתותיהם. לא, לא. היום העצוב היה כשמני מזוז הכריז על עסקת הטעון ההיא (ע"ע מחפירה). עכשיו הגיע יום החג החשוב בחגי ישראל - חג האמרתי לכם. 

המפטי דמפטי

מלים ולחן: לואיס קרול

Humpty-Dumpty sat on a wall,

Humpty-Dumpty had a great fall,

All the king's horses and all the king's men,

Couldn't put Humpty-Dumpty together again.

או בתרגום לעברית (רנה ליטווין תרגמה את שתי השורות הראשונות ואני את כל השאר):

המפטי דמפטי ישב על החומה,

המפטי דמפטי נפל במהומה

כל יועצי המלך, וכל פרקליטיו,

ניסו לחברו מחדש - אך לשוא.

על פרקליטי הנשיא

כל אחד מעשרת האדבוקטים שליוו בשלב כזה או אחר את הקצב נמנה על שלושת המובילים בתחום משפט הפלילי. הם היו נהדרים כשהשיגו לו עסקת טיעון חלומית, אבל אפילו הם לא יכלו לחבר את הביצה הזו מחדש אחרי שהחליטה לקפוץ מהחומה ולהתנפץ בקול מהומה על דלתות בית המשפט של ג'ורג' קרא.

 על פרקליטי התביעה

היו להם 12 מתלוננות. כן, תריסר(!) והם החליטו שאין להם קייס.

תריסר נשים שסיפרו כולן על אותה התבנית (מלכת המשרד, כיבודים, חנופה וחיזורים ואחרי כן נגיעות בגב, ברגליים, לחצים, איומים, נפנוף בבולבול ואינוס או פיטורין) והם החליטו שאין להם קייס.

בכירי החוקרים במשטרה (ניצב יוחנן דנינו וראש אגף החקירות - ניצב יואב סגולביץ) התעקשו שיש כאן עסק עם עבריין מין סדרתי והם החליטו שאין להם קייס.

איך העורכדינים האלה מתרגמים לעברית את המונח No case? "זו ספינת פח רעועה שלא תגיע לחוף". צודקים. אם לא יעורו כל מלחיה, איכה תגיע לחוף?

נסיבה מקלה

גילה קצב. כן, כדי להמחיש את גודל הצרה חיפשתי תמונה שלה במרשתת. לא מצאתי אף אחת גדולה יותר מ-10K. היא מסתתרת האשה הזו. ולא בכדי.

מבחן בוזגלו

היתה תחרות קשה היום מי יגיד בטון יותר משכנע שכולנו שווים בפני החוק. אני ספרתי לפחות עשר דמויות ממלכתיות כאלה (החל בביבי, עבור דרך ברק וכלה בשמעון). אז יש לי שאלה אליכם: אם בית המשפט היה מוצא את צ'רלי (אתם מתעקשים על פרוספר? שיהיה פרוספר) בוזגלו מקרית מלאכי אשם בשורה של מעשי אונס, הטרדה מינית ושיבוש הליכי משפט, היו שולחים אותו הביתה? אל הוילה שלו? כדי שקרוביו יבואו לחזק אותו ובנו יוכל להגיד "אבא עובר ימים לא קלים"? לא חושב. אם אני זוכר נכון, את בוזגלו היו משליכים אל בור האסורים ומפקידים את המפתח בבקבוק שמושלך לים.

על העונש

אני מקווה שהוא יבלה שנים ארוכות (יותר מעשר) במתקן כליאה בדרום. אני מקווה שבמהלך תקופת המאסר הוא יכלה את הונו על תביעת הערעור (הפרקליטים שלו לא זולים והפנסיה המטורפת שנשיא לשעבר מקבל - תשלל ממנו) ועל התביעות האזרחיות שינהלו נגדו הנשים בהן התעמר. למרות שאני חושש שהפנטזיה על העברין האלים שיהפוך אותו לשפחת מין ("בוא מוישלה, הולכים לישון. אל תתן לי לחכות הלילה") לא תתמש, אני מקווה שהוא לא יחקה את דודו טופז וישמוט מידינו את הטרף המדמם הזה.

לפני

קצת נעבעך אבל איש חביב. כן, הגיע הזמן שיהיה לנו נשיא מזרחי. ועוד מקרית מלאכי. 

אחרי

העונש האמיתי (ע"ע צדק פואטי): הוא עוד יתגעגע לגילה קצב.

נציגת משרד הפנים נעמי ק' (יד ימינו של ישי): למה להסתכל תמיד על חצי הכוס הריקה? יש גם חלקים שלא נשרפו.

אמן הנפילות קארי סקארבקה

אקספרס של חצות
אני מריח שביבי עומד להתנצל בפני ממשלת טורקיה על ארועי המשט.

אז כבר התכופפנו לא פעם. כן וגם התפשטנו. אבל בפני טורקי עם מכנסיים מופשלים?

יש לי תחושה שגם הפעם ארדואן עומד לוותר על המשחק המוקדם.

 

כי קרן עור פניו

אלפא רומאו משנת 1935 שהיתה שייכת פעם לבניטו מוסוליני נמכרה לאספן פרטי במחיר של 1,049,477 דולר. 

אתמול נסעתי לנתניה. כן סידורים. משהו שקשור לתביעת רנטה של אמי מהנאצים.

זו הפעם הראשונה מזה זמן רב שאני יוצא מהקיבוץ. היה מגעיל. לא רק משרד רואי החשבון הצפוף והמצ'וקמק שהפך את המסדרון של דירת מגורים ל-Open space. וגם לא גלית ששאלה אותי אם אמא שלי עשתה צבא:

- לא

- למה?

- כי היא עלתה לארץ בגיל 16 בשנת 1941

- אבל למה היא לא עשתה צבא?

- כי זה היה בשנת 41

- היא הצהיר שהיא דתיה?

- לא.

- אז למה היא לא עשתה צבא?

- בתקופה ההיא עוד לא היה צבא. היה אז ארגון בשם ההגנה ואולי כבר התחילו אז להקים את הפלמ"ח. אני לא ממש זוכר את השנים. אבל את צה"ל הקימו מאוחר יותר, במאי 48, לקראת מלחמת השחרור.

- רגע אז מה לרשום כאן בטופס? בוא נכתוב שהיא היתה דתיה.

- טוב

כוס קפה הם לא הציעו לי שם.

כשיצאתי החוצה הלכתי לאכול שווארמה והתיישבתי ליד שולחן על מדרכה ברחוב מרכזי בנתניה (רח' הרצל). כמעט כל האנשים שהלכו ברחוב צלעו. זה היה מדהים. גם הצעירים. היתה שם חבורה גדולה של יהודים יוצאי צרפת. גם הם צלעו. והסלטים התחילו לנזול דרך קרע בפיתה. בסוף גם גיליתי שקיבלתי דו"ח חניה על סך 100 ש"ח. כשניסיתי לצאת מהעיר היה פקק ארוך בגלל רכב שעלה על אי תנועה והתנגש בעמוד. ואנשים עצרו את כלי הרכב שלהם וירדו לראות מה קרה. גם הם היו צולעים. כולם - למעט הנהגת שנחלצה מהרכב ללא פגע. אני חושב שהיא ואני היינו היחידים שלא צלעו בכל נתניה אתמול בצהרים. אבל היא פזלה. טוב, היא פגעה בעמוד. ובכלל הנשים שם בנתניה לא דומות אפילו במעט לאלו שאני רואה בקיבוץ כשאני יושב כאן מול הצג.

אני חושב שאני לא אצא יותר מהקיבוץ. לעולם. 

ג'סמין כהן מכפר יונה: אני בחיים לא נכנסת לנתניה. אולי לפעמים לאזור התעשיה כדי לקנות דבק ומספריים (פעם גם קניתי מפתח צינורות לחבר שלי, עמוס. אבל הוא הכריח אותי להחזיר את זה כי זה לא היה של ריג'יד). אבל זה המקסימום שאני מתקרבת לנתניה.

איך אומרים פנטומימה בפנטומימה?