השבוע חצה מונה הכניסות שמותקן בתחתית הבלוג את רף ה-100000. כן, מאה אלף כניסות. טוב, הוא סופר גם את שלי, אבל אפילו אחרי שמורידים אותן, עדין נשארים עם משהו כמו שמונים אלף. אני מעריך שבין כל הכניסות האלו יש עשרת אלפים יוניקים. דהיינו - בשנתיים וחצי שאני מפרסם כאן קראו אותי כעשרת אלפים איש. לפעמים אני מנסה לדמיין אותם. אתם יודעים איך זה - נגיד אצטדיון מלא, נו, כמו בהופעה של להקת רוק.

 ליידי גאגא מתמסרת למעריציה

אני לא ממש בטוח אם התמונה הזו שייכת לקטגוריה 'תמונות שלא תראו כאן יותר לעולם'. כי בכל זאת היא איפרה את הפטמות עם נצנצים מושקעים. היי, לפני שאתם מקליקים על התמונה, כדי לראות אותה בהגדלה, אני מזהיר אתכם שזה יאפשר לכם, אשכרה, לקרוא את מה שכתוב לה בקעקוע. טוב, כמעט.

אבל מכיוון שאף פעם לא הייתי באצטדיון אז ההשוואה הזו בין מיק ג'אגר וביני ממש מתבזבזת עלי. ובאמת, לפני כמה ימים אמרו בחדשות גל"צ שלישראל הגיעה אונית מכולות שגודלה כשלושה מגרשי כדורגל. אני חושב שזה משהו אמריקאי כזה. תמיד אני שומע את הקריינים באנגלית ממחישים נפחים ע"י בריכות שחיה אולימפיות ושטחים ע"י מגרשי פוטבול (ע"ע אם היו לך שלושה תפוחים ורוני לקח לך אחד - כמה נשארו?). אבל מה יעשה מי שאין לו מושג מה הגודל של מגרש כדורגל? אם לפחות קרין החדשות הישראלי היה אומר גם את מידות האוניה במטרים, הייתי עובר על זה לסדר היום. כן, שלוש מאות מ' זה מרחק שאני יכול לאמוד בדיוק לא רע.

אז במקום לנסות לדמיין 200 אוטובוסים מלאים עד אפס מקום, או לנסות ולסדר אתכם אוחזים ידים בשורה שתגיע עד נהריה, אולי אני אנסה לחשוב על קורא אחד.

לא, לא אבנר. היום זה שמעון - אחד שנכנס פעם, קרא פוסט אחד (גם, לא עד הסוף) ואמר לעצמו "נו, מה?". נכון, עולה חדש.

אבל גם זה לא עובד עבורי. לא, אין לי שום חשק לכתוב לקורא אחד. ובטח שלא לאדם מסויים. אולי הכי טוב בכלל לא לחשוב על כלום. אבל אם הייתי יודע לעשות את זה, יתכן שלא הייתי כותב כאן. לולאה, בהחלט יש כאן לולאה.

קומפוסטר ביתי - השלמות

נכון, הבטחתי שזה יהיה הפרק האחרון בסדרת הקומפוסטרים. אני יודע. אבל בינתיים בניתי עזרי המחשה - כאלה שהיו צריכים להופיע בפרקים הקודמים. לצורך זה למדתי קצת על אנימציה ב-Solidworks (תוכנת התיב"ם שבעזרתה אני מתכנן את כל מה שאני בונה אחר כך).

אוקיי, אני עומד לצרף את הקליפים האלה לפרקים הקודמים, אבל אתם הרי לא תחזרו ותקראו אותם. בנוסף, אחרי שאשלים את ההשתלמות ב-Solidworks אני מתכוון ללמוד קצת על עריכת ווידיאו. כן, Premiere. כל אחד מהכלים האלה שוקל 10 טון, כך שאהיה די עסוק בשנתיים הבאות.

בנית הקומפוסטר

בסוף החלטתי לעשות אותו מלוחות צרים יחסית (רוחב 6 ס"מ) וביניהם רווחים של 3 ס"מ.

המוטות החומים שבצדדים הם ידיות הרמה

הצרחתי כאן את הצלעות הטרפזיות - כי חשבתי שאולי זה יקל במעט על ההרמה. אבל תנו לי להתלבט עוד טיפה בנושא הזה. יתכן שאני אהפוך אותן בחזרה על מנת לקבל נפח טיפה יותר גדול.

בסוף, אחרי שתשכחו הכל ותתאוששו מהטראומה הזו, אביא לכאן צילום של המתקן. תהיו חזקים.

למרות שהבניה האוורירית הזו נועדה להקל את כובדו, הניתוח שלי מראה שהוא ישקול כ-34 ק"ג. בהחלט יתכן שידרשו שני אנשים כדי להעבירו מעמדה לעמדה. אבל בגלל שזה ארועי שאני מתכנן שיקרה פעמיים או שלוש בשנה, המגבלה הזו נראית לי נסבלת.

 טוב, תודו שההמחשה הזו לא קידמה אתכם במ"מ, אבל אולי לסרטון הבא יש הצדקה

אז הנה הסרטון שמתאר את רוטצית הערימות בתוך המערכת. זוכרים? יש ערימה אופרטיבית (חמה) שאליה זורקים את האשפה, לידה יש ערימה בהבשלה ובהמשך יש ערימה שנמצאת בתהליך ייבוש. הקרבה בין הערימות נחוצה כדי לאפשר לתולעים האדומות להגר מהערימה המתייבשת אל זו שבהבשלה.

ההעלה ליוטיוב מורידה את איכות הקליפים האלה. למרות שאפשר להבין מה קורה בקליפ (לפחות ככה אני מקווה) אני ממליץ להעלות את הרזולוציה של הצפיה ל-720. איך עושים את זה? מיד סמוך להתחלת הסרטון ניגשים לפינה הימנית תחתונה של המסגרת, מציגים את תפריט הרזלוציה (Quality, כן, אני יודע שבתרגום מילולי הייתי צריך לקרוא לתפריט הזה 'איכות'. בהחלט) ובוחרים את הערך הכי גבוה. הנה ככה:

כמו כן אשמח לקבל מכם, קוראי היקרים, טיפים שיעזרו לי לשפר את איכות הסרטונים. 

תוספת בשר

החלטתי לנסות לוותר על אחת המוסכמות שכולם מטיפים לה - לא להשליך בשר לקומפוסטר. הסיבה להנחיה הזו היא כדי לא למשוך אליו נברנים (עכברים, חולדות וכיו"ב) או בעלי חיים אחרים. אבל מאחר שהקומפוסטר שלי ממילא תומך בכמה חתולי אשפתות שאיבדו את מקור פרנסתם העקרי - הצפרדעים הירוקות (שהוחלפו ע"י המועצה במיכלים אטומים), החלטתי לנסות ולשפר את תזונתם. והנברנים? נראה אותם מתקרבים לקומפוסטר שמארח חתולי אשפתות.

החתולה הנכה (יש לה רק שלוש רגליים מתפקדות) מתפננת

אז השיחה על הפרויקט 'הפרד ומחזר' שהמועצה האזורית מטה אשר מריצה בקיבוץ שלנו - תדחה לפוסט הבא. השארו על התדר. 

אני שונא אנשים שאוהבים אותי, והם שונאים אותי בחזרה

(מאט גרונינג, "פיוצ'רמה")

 בפוסט הקודם (קומפוסט ביתי ג' - שני מיכלים וערימה) תארתי את יישום המודל הזה:

אבל מה עושים אם גם זה לא מספיק? אפילו במקרה שלי (משפחה מינימלית - בת שתי נפשות, שמארחת לעיתים) המודל הזה מספק רק תקופה של כחודשיים לתהליך ההבשלה. בתהליך קומפוסטציה שבו משתתפות גם תולעים, הקומפוסט יצא הרבה יותר טוב אם נניח לו להבשיל במשך 4 חודשים לפחות. מאחר שכבר עכשיו הצטרפה לקומפוסטר שלי שכנה אחת, ויש לי כוונות להציע לשכן נוסף להשתתף (וזאת על אף שהקיבוץ שלנו משתתף בפיילוט של תכנית 'הפרד ומחזר' של המשרד לאיכות הסביבה. ר' להלן) - אזדקק לנפח מיכלים יותר גדול.

לכאורה הפתרון לבעיה מסוג זה ממש מובנה בשיטה: אפשר להוסיף למעגל הרוטציה כמה ערימות שרוצים:

מיכל וארבע ערימות - שלוש בהבשלה ואחת בשלב הייבוש

העקרון שצריך להשמר ברוטציה הזו הוא הקרבה בין הערימות. דהיינו - כשמייבשים את האחרונה, צריכה להיות בקרבתה ערימה לחה אליה יוכלו התולעים להגר.

 אבל הפתרון הזה מצריך מקום גדול יותר מזה שאני מוכן להקצות לו (ע"ע גם למחבקי עצים יש גבול). ועל כן אני הולך, כנראה, לבנות מיכל גדול.

ספציפיקציות

המפרט למיכל שאני שוקל לבנות הוא עדין בגדר מחשבות ראשוניות. אפשר להתייחס אליו, לא כתכנית מוגמרת, אלא יותר כחשיבה בקול רם.

חומר

מכל החומרים שאיתם אני יודע לעבוד, העץ הוא המועמד הטבעי. זה לא שהעץ הוא החומר האידאלי - הוא גם כבד (זוכרים, צריך מדי פעם להרים את המיכל) וגם סובל מעמידות מוגבלת לקורוזיה. על מנת שהמיכל הזה יחזיק בתוכו אשפה לחה בטמפרטורות כל כך גבוהות (יש בערימה החמה שלי מקומות בהם הטמפרטורה מגיעה קרוב ל-80 מעלות צלזיוס) - אצטרך לתחזק אותו. אני משער שאם אצבע אותו פעם בשנה-שנתיים הוא יחזיק כחמש שנים לפני שירקב.

אבל מאחר שאני לא יודע לבנות מיכל מפלסטיק, אעשה אותו מעץ.

צורה

הצורה האידאלית, כזכור מהפרקים הקודמים, היא פירמידה קטומה. הצורה הזו מקלה על הרמת המיכל מעל הערימה. אבל מאחר שלבנות צורה כזו עלול להיות טיפה מורכב, אסתפק במבנה שרק לשתים מפאותיו יש צורה טרפזית.

בין הלוחות ניתן להכניס רווחים קטנים. אלה יוסיפו לאוורור. אני הוספתי כאן רווחים של 2 ס"מ, אבל יתכן שאפשר להכפיל את גודל הרווחים מבלי שהאשפה תשפך.

אני בחרתי להשתמש כאן בלוחות שרוחבם 20 ס"מ (פשוט כי יש לי קצת במלאי) אבל שימוש בלוחות צרים יותר יגדיל את האוורור.

שטח הבסיס

אם אבנה מיכל שבסיסו יהיה בגודל של 80x80, אוכל להזיזו בין שלוש עמדות (אחת אופרטיבית, אחת בהבשלה ואחת ביבוש) בשטח שהקציתי לו בגינה שלי.

גובה

העובדה שצריך להרים אותו מעל לערימה מכתיבה גם מגבלת גובה וגם מגבלת משקל. אני חושב שאלך על משהו בגובה מטר ווארבעים. אבל אם יתברר לי, במהלך התכנון, שהמשקל שלו יעלה על עשרים ק"ג, אקצץ גם במידה הזו.

נפח

בס"ה נפח הקומפוסטר החדש יהיה כ-840 ליטר דהיינו - גדול פי 2.2 מהמיכל שמשרת אותי היום.

הנה, עשיתי גם אנימציה להמחשת עקרון הרוטציה:

מיכל ושתי ערימות: אחת בהבשלה ואחת בייבוש.

בפרק הבא

בפרק הבא - שיהיה גם אחרון אני עומד לענות על השאלה - למה לעזעזל אני צריך בכלל להתעסק עם בנית קומפוסטר ביתי/שכונתי כשהקיבוץ שלנו נבחר כאחד מישובי הפיילוט בהחדרת תכנית המיחזור של המשרד לאיכות הסביבה - 'הפרד ומחזר'. רמז - מדובר כאן על חתיכת Green wash שמוציא שם רע אפילו לפוליטקאים התחמנים שמריצים אותו. השארו על התדר.

נכון, חשבתי לעצמי, באמת אני לא נוטה להקשיב וזו אחת הסיבות - מסתבר - שאשתי התגרשה ממני. זה, והעובדה שכפיתי עליה יחסי מין אנאליים. עם הכלב. החולה. תגידו, זה לא נורמלי - אבל כולה שפעת, לא משהו טרמינלי חס ושלום. ובכל זאת היא עזבה אותי בגלל זה. וגם בגלל שאני לא מקשיב.

(עוזי וייל)

אחרי שאני קורא פסקה כזו אני אומר לעצמי - הנה אדם כלבבי (היי, אל תסחפו, מכאן ועד ל'נפש תאומה' עוד יש כברת דרך), אבל אחר כך אני נאלץ לקרוא את כל הגבבה שעוזי הוסיף מסביב.

 אבנר

בדרך כלל הוא שני מימין - אבל לא הפעם. לא, לא.