תהיו חזקים. הרי גם אתם מבינים שמאגר השירים שלי הוא לא אינסופי. השארו על התדר.

שיר עם נקי

מלים: אהוד מנור, לחן וביצוע: מתי כספי

המקור: שביל באמצע, שביל בצד

הנכון: שבי באמצע, שבי בצד

רק אל תסתירי

 איזה נקיון וסדר, איזה יופי של מצעד

צוותא

מלים, לחן וביצוע: שלמה ארצי

המקור: זה כבר כמה ימים שבצוותא מלא בהרבה אנשים

הנכון: זה כבר כמה ימים שבית סבתא מלא בהרבה אנשים

אותנטי

ניגון עתיק

מלים: נתן אלתרמן, ביצוע: יהורם גאון

המקור: אם תרדנה בליל דמעותיך, שמחתי לך אבעיר כצרור תבן

הנכון: שמיכתי לך אבעיר כצרור תבן

בגלל שבאמת שמעתי ככה את השיר, רציתי לייסר את אלתרמן על כך שקודם הוא מבעיר את השמיכה שלו ורק אחר כך הוא נזכר לכסות את אהובתו: 'אם תרחפנה מקור עצמותיך, אכסך ואשכב לי אבן'. אז חשבתם שאחרי שהבנתי את טעותי אני אניח לו, למשורר האהוב עלי? אז חשבתם. נתן, אם אתה מתחיל את השיר בשריפת השמיכי שלך ומסיים בהצתת ביתה של אהובתך, לא כדאי לחבר את שני הארועים ולחסוך בדלק וגפרורים?

בבית השלישי, אלתרמן, אתה מתנדב למכור את שתי עיניך כדי להביא לאהובתך יין ולחם. וכדי שזה ממש יתחרז אתה יוצא מהבית 'כפוף שכם'. אבל תסביר לי, נתן, מי ירצה לקנות את העיניים שלך? טוב, מה אני מבין, זה שאצלנו בקיבוץ אין סוחרי אברים שמחפשים קרניות של פירומנים, לא אומר שבת"א אין ביקוש לסחורה שלך.

על אחרון מיתרי אנגן לך

השבוע התבשרנו שמרינה מקסימיליאן בלומין עומדת להתחתן עם עמית קרני, וכל זאת לאחר הכרות של רבעון אחד בלבד. ואז עלה במוחי תסריט הבלהות הבא:

הם הרי מכירים רק שלושה חדשים. יכול להיות שהם מתחתנים בגלל שהיא בכלל בהריון ממנו?

ומיד נזכרתי בשיר הנבואי אותו נאלצתי לשיר בקול שלוש פעמים ביום בשנה הראשונה לשרותי בצבא. למה במשך שנה שלמה? בטירונות (3 חודשים), במקצועות (3 חודשים), בצמ"פ (ר"ת של אימון צוות מחלקה פלוגה - 3 חודשים) ובקמ"ט (ר"ת של קורס מפקדי טנקים - גם 3 חודשים). אז בכל הקורסים האלה היינו יכולים לבחור אם ללכת (לכל מקום: לחדה"א, למטווחים, לשעורים וכיו"ב) בשמאל-ימין או לשיר. אנחנו תמיד בחרנו לשיר. אבל מתברר שכל הפלוגה הכירה באמת רק שלושה שירים. מילותיו של אחד מהם היו כדלהלקמן:

מרינה, מרינה, מרינה,

הלכה בשדה והשתינה.

אמר לה מירה מירה, הכניס לה מקדימה,

אמר לה מורה, מורה, הכניס לה מאחורה.

אני? אני דווקא ניסיתי להציע את ים השיבולים אבל החברה' לא הכירו אותו.

למרות שהזמר הנוגה הזה לא טורח לפתח את הדמויות והעלילה מלאה בחורים, התמונה הזו מוכיחה בעליל שמרינה שיתפה פעולה (והמחמירים יגידו - התמסרה בשקיקה) עם הזר המסתורי שהופיע אי משם והפתיע אותה מאחור דוקא כשהיא עושה את צרכיה בשדה.

אז אם הריון בלתי מתוכנן הוא הסיבה לחתונה הנמהרת, סביר להניח שלנישואין האלה אין תוחלת חיים ארוכה. אבל בגלל הילד שעומד להוולד, היא תהיה חייבת לשמור גם על השם הזה (קרני), כשהיא תכיר, בעוד שנים אחדות, את אהבת חייה האמיתית - יקותיאל הר שושנים (נכון, אבא שלו עיברת מרוזנברג). ואז בכל הפוסטרים על ההופעות יאלצו להקטין את הפונט של השם שלה. וכך היא תצלול לתהומות הנשיה. אבל מצד שני אולי היא תוכל להיות פרזנטורית בקמפיין לאמצעי מניעה.

וכאן נזכרתי בבית משיר התשובה שכתבה לאה גולדברג לשיר החילים הוולגרי שאותו שרתי אלף פעמים:

את תלכי בשדה לבדך
לא נצרבת בלהט
השרפות בדרכים שסמרו
מאימה ומדם
וביושר לבב שוב
תהיי ענווה ונכנעת
כאחד הדשאים כאחד האדם 

ונכלמתי על שום הדופי שהטלתי במרינה שלי. הרי שני הבתים הבאים מראים בפירוש שזו אהבת אמת:

ונשמת את ריחו של התלם
נשום ורגוע
וראית את השמש
בראי השלולית הזהוב

ופשוטים הדברים וחיים
ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב
ומותר ומותר לאהוב

ורק אז הבנתי לאשורן את מילות הפתיחה של השיר הנפלא של לאה:

האמנם עוד יבואו ימים
בסליחה ובחסד 

כן, ככה יראו השדות בימי הסליחה והחסד. שדות שבהם תלוטף כף רגלה של מרינה מקסימיליאן בלומין קרני הר שושנים לוץ בעלי האספסת. נכון, היא נפרדה גם מקותי, כשתפסה אותו במיטה עם החבר הכי טוב שלה, והתחתנה בשלישית - הפעם עם אסף.

איך, איך האשה החכמה הזו צפתה את כל השתלשלות הארועים האלה לפני 70 שנה?