זן ואמנות אחזקת הקטנוע

לקטנוע יש גם חסרונות הנובעים ממקור יתרונותיו.

קטנותו ואפסיותו ביחס לחיות המתכת הענקיות המקיפות אותו מבוקר עד ליל מעניקות לו גמישות מרגשת אך מאידך, מזניחות אותו ביחס לרקע הכביש עליו חיות שתי הישויות זו לצד זו ברוב המקרים.

רוב מובהק של נהגי העיר מעיפים מפעם לפעם מבט עגום על המראה הלא מכוונת, אך לעולם לא יפליאו לעשות זאת ברגע בו יצאו לעקיפה. עייפות הפקק שלהם וסבלנותם הפוקעת למראה עדר הקטנועים העוקפים אותם מרגע שנעמדו אינה נותנת להם מנוח. ברגע הראשון שיוכלו, גם הם, ינסו להימלט. כן, הם הציצו לפני ארבע וחצי דקות במראה, הם לא זוכרים שראו משהו מיוחד מצידם.

הרגע בו יוכלו לחתוך ברגע אחד, הוא הרגע אותו חשוב לזהות מבעוד מועד.

זהירות מופלגת זו, נלמדה על בשרי בארועי "כמעט ונפגע" חוזרים ונשנים.

"אסור להיות שאנן", אתה חוזר על המנטרה, "היה דרוך!", אתה חוזר ואומר. ההפתעה מחכה מעבר למכונית הבאה.

הנקודה הזו הרבה יותר רגישה בבואנו לדון בנהגי מוניות.

חוק ברזל חד משמעי שנלמד בארוע "כמעט ונפגע" אחר ינוסח בצורה הבאה:

לעולם, חוזר שוב, לעולם, אל תיסע מימין לנהג מונית.

לא משנה כמה נתיבים מפרידים ביניכם ואיזה יציבות משרה עליך המרצדס שלצידך.

הנפת יד/גירוד באוזן/סידור שיערה הסתור של עוברת אורח מזדמנת ונהג המונית הרעב לפרנסתו חותך 3 נתיבים אם צריך ונעצר בחריקת בלמים מדויקת בקו המדרכה.

יותר מדי קטנועים סיימו את חייהם במשחק כשהם בסה"כ רצו להגיע למשלוחם בשלום עת נסעו מימין לנהג מונית.

אל תהיה אחד מהם.

הניסיון לדובב את אותו נהג מונית ולחנכו למשמעת כביש למען שלום כל חיות השטח, לא צלח, בלשון המעטה. "סע, סע" חידד הנהג בלשונו הפיוטית.

בחימה שפוכה כמעט חיבלתי בפניו, אך בלעתי כעסיי והמשכתי בדרכי.

המקרה המצער באמת בו נבדקה מערכת הבלמים הרב תכליתית של הקטנוע שלרגליי, קרה דווקא כדרכו של מקרה, ברגע בו הייתי הכי שקוע בפיזום שירים ומחשבות אקראיות על לקוחה חביבת מראה באופן מצודד בחנות ממנה אספתי את המשלוח בדרכי לעוד לקוח מרוצה.

בעודי מפליג בנתיב הנגדי, בודק מדי פעם כי אף אחד לא בא מולי בדרך המובילה אל יפת והשעון ביפו (השיפוצים בשד' ירושלים מייצרים פקקים מפליגים בואכה יפו ודרומה), כולי שאננות וחדוות חיים על הילדים המקסימים שיוולדו לנו לצד 3 כלבים וארבעה חתולים בהם נאחוז, נמלטה מפי איוושה קולנית, עת 10 מטרים הפרידו ביני ובין מכונית שהחליטה בניגוד לאחיותיה לפנות, כך סתם, שמאלה, פשוט כי פתאום אפשר (כן יש שם רחוב).

הקטנוע האמיץ, אכן הצליח לעצור. לא לפני שאיבד מיציבותו הנפשית. בואו נזכור לרגע שהמשלוחים שלי חברים, עשויים ברובם משקלים לא קטנים של שקי אוכל ושקי חול לחתולים. למי שאינו בקי בשקי חול לחתולים, הם שוקלים לרוב 10 קילו. הם גם דחוסים לגודל של קופסת נעליים. כך שאפשר להעמיסם באופן בוטה בארגז הקטנוע והמרבה, הרי זה משובח. בהיעדר השוואה מתבקשת, ניתן לייחס להם איכויות של שקי מלט לבנייה. שנדחסו היטב.

מרכז הכובד של הקטנוע לא ממש הצליח להחליט האם מיקומו מקדימה או מאחורה, או שייך לבדיחה אחרת ובעודו מנסה לאמץ החלטה, המפגש עם אחורי המכונית הפונה שמאלה בתמימות, לא איחר לבוא. על מנת להימנע ככל אפשר מהדבר, הנטייה המובנית באונה הימנית שלי הטיל את גופי שמאלה גם כן.

למען הסר ספק, אני שלם ובריא, חבוט קלות ומגליד מספר שפשופים לא קטן, בידיי וברגליי. גם הג'ינס קרוע קלות.

אין ספק איבדתי את בתוליי.

לשקי החול, אגב, הייתה פחות הצלחה, ישנה טענה בלתי מבוססת כי הם משמשים לבינוי שד' ירושלים או כחלק ממתחם הרכבת הקלה.

אם פתאום תגלו חתול חופר בהנאה בגג תחנת הרכבת שלכם באזור בעוד מספר שנים, לפחות יהיה לכם הסבר מניח את הדעת, על מה שאולי התחולל במקום.