זן ואמנות אחזקת הקטנוע

לכאורה חי נהג הקטנוע בניסיון תמידי להימנע בכל כוחו ממפגש בלתי רצוני בינו לבין העולם המקיף אותו. כל מפגש כזה הוא בבחינת סכנה ברורה ומיידית.

בהגיעו לרמזור, בנקודת העצירה, מתחלפת תחושת הניכור והמגננה בבת אחת למגנטיזם כבוש וציד מבוקר.

מעבר החצייה הינו אזור מפורז. ודאי שהוא מיועד להולכי הרגל, אין בכך עוררין. עדיף לעצור באחד מצידיו. אך במצוקת קטנועי צומת ובמעברי חצייה שוממים, לא כך הוא.

בהנחה והצלחת שלא להיגרר אל קו התחרות הפומפוזי המתרחש מעבר למעבר החצייה, בואכה מרכז הצומת, הרווחת עולם שלם של גירויים משתנים ובלתי פוסקים.

מנקודת ראותה של עוברת האורח התמימה, יש לה מעבר חצייה פשוט למדי לחלוף בטרם תגיע בבטחה לאי התנועה הממתין לה מהצד השני. מה שהופך את הציפייה לבלתי אפשרית הוא הבנתה המיידית כי בטרם תוכל לחלוף בהידוס נעים אל הצד השני, עליה לחכות בסבלנות עם כולם עד שהרמזור יתחלף.

יש ברגע הזה משהו די מרגיז. חוסר האונים של הציפיה הכפויה נותן אותותיו וטובי תסמונות הלחץ מתחילות לצוץ בקצב גובר ככל שנוקפות השניות.

ראוי לציין כי לא כולן וגם לא כולם מתנהגים בנוירוטיות. אך ההתפלגות הנורמלית מראה על רוב מוחלט שאינו שבע רצון מהציפייה לרמזור המתחלף.

ברוב מוחלט של המקרים ינועו מבטי הולכי והולכות הרגל בין הנהגים למכוניות, לתפאורה המשתנה שסביבם, לבתי האזור, לבהייה אינטנסיבית בשמיים ואולי פשוט ישלפו את טלפונם הנייד בנונשלנט, סתם כדי להציץ האם מישהו מחפש אותם, או פשוט כדי לסמס למישהו בדיוק עכשיו.

ברגע זה בדיוק, מתרחשת פעילות עניפה של החלפות מבטים רבי משמעות בין נהגי הקטנועים אשר בחזית קו הנהגים לבין העוברות ושוות.

החלפות מבטים. זו תורה שלמה.

כל שבריר שניה נחשב, מחשבות מתחלפות במהירות שיא כשמישהו מציץ לתוך נפשך, מחשבות מחליפות הילוך, התרגשות מתחלפת בתחושת בטחון, פידבקים קטנים טעוני משמעות קוסמית.

כל שריר שמלווה מבט ונותן לעצמו להשתחרר, כל מצמוץ נחשב. פוקר מרגש ורב ידיים. אתה לא לבד פה, למרות שלרגע הרגשתם באינטימיות מושלמת משלכם בינות לכל הרעש שסביב.

ברוב מוחלט של המקרים, הרמזור מתחלף לפני שהספקת להגיע לסיפוק מושלם. אבל בחלק מן המקרים, תחושת ההתעלות מהחלפת מבטים איכותית, יכולה להשאיר אותך חי ועירני למשך חצי יום.

זה בדוק.

יש להבדיל באופן ניכר בין ציד הצומת לשטיפת העיניים בה אתה נתקל במסעך המרגש, בדרך אל המשלוח הבא או ממנו.

עם בוא הקיץ, איכות הסחות הדעת עולה באופן תלול.

ואני לא מדבר רק על נשות הווינדוו-שופינג, גם לא על ציבור המוכרות המשועמם המעשן סיגריה בנחת בעודי עובר ומביט.

אפילו לא על המנופפות בהיסטריה מהולה בעצבים למונית, גם לא על אלו שממתינות בחדווה לאוטובוסן.

מדובר בציבור הנוהגות.

לעיתים, ולו רק בשל התחשבותי הרבה בהן כשלרגליהן מיני שובב, או מחשוף טיזי קל, שהרי יחסי הכוחות אינם מאוזנים, אני על תקן המציץ ולפיכך, איני נעצר ליותר מרגע של סידור מראותיי כשאני עובר ליד מכוניתן, אני כמובן מושך את הרגע עד כמה שאוכל, אבל גם רגע זה נעלם מיידית אל תוך זרם התודעה האינסופי המציף אותי בדרכי הלאה.

לעיתים.. בהגיעי אל היעד, מתקיים הקסם גם במעמד מסירת המשלוח. לעיתים פה ושם אפילו אצבע נוגעת באצבע תוך כדי.

זה הרגע בו אתה חש במלוא אונך מין חוסר מתמשך שכזה במשהו אמיתי.

חי על רגעים שאולים של כלום. נהנה מהתחליף המיידי.

תל (אביב) 2009.

לפחות תהנה ממה שיש, אני מזכיר לעצמי ובחיוך מסופק ממשיך הלאה.