זן ואמנות אחזקת הקטנוע

איזה אושר מגולם בחיבוק האחורי הנעים הזה.

כל הנסיעה משנה פניה באחת.

אתה לא ממש רוצה שהיא תיגמר. אתה נוסע לאט כי אתה עוד לא בטוח מה הקצב הנכון שהוא לא לאט מדי.

שימשיך רק עוד טיפה.

שהרמזור יתחלף לאדום..

חזה מונח באופן מושלם על גבך. גבך מונח באופן מושלם על חזה.

רגליה חובקות אותך מעדנות. מוחך משדר כי רגליה פסוקות ואוחזות בישבנך.

ידיה חובקות את מותניך.

זה כמו כפיות, אבל קצת יותר.

ושניכם ערים לגמרי.

אתם מחליפים קטעי משפטים כשהרמזור אדום.

היא מהרהרת על הארץ שהיא עוזבת.

אתה מהרהר על למה לעזאזל יש כל כך מעט סיפוק בחייך, כמו הרגע המתמשך הזה.

אתה רוצה עוד מזה. אתה רוצה להסתובב אליה. אתה רוצה את האישור שאפשר ללטף את רגליה החשופות במעלה הירך בזמן שהיא מספרת לך על הארץ הנפלאה שהיא עוזבת בעוד יומיים אל עבר הנכר.

מבטה מונח אי שם במערב. אתה מרגיש את זה עלפי השינויים בשיפולי חזה.

האור מתחלף לירוק.

אתה נותן מעט מאוד גז. אחיזתה מתהדקת. נשימתך נעתקת. אתה רוצה לצעוק כמה טוב לך.

אתה משתוקק ללטף את רגליה, להעיף את הקסדות ולהתנשק בפראות אבל נפגשתם מאוחר מדי. מוחה עסוק מדי מכדי להפנים את גודל האירוע שאתה עסוק בו.

היא הרגע חוזרת מעוד זוג חברים ממנו נפרדה לתקופה ארוכה ומתכננת את צעדיה קדימה.

אתה בכלל לא חלק מהתמונה הגדולה שלה.

אתה סתם נהנה מהרגע הזה ומושך אותו עוד רגע אחד.

קיבלת את הטלפון שלה באמצע הפסח מטעם המשפחה. הם פגשו אותה אצל חברים.

היית עסוק בענייניך. לקח זמן עד שנפגשתם. בשנייה שנפגשתם הבנת שהיא מתוקה ממש וממש בראש שלך.

גם יש לה קסם כזה ששמור לאנשים שהולכים.

מין רוגע כזה מהפנט.

באותו רגע גם הבנת שהיא רגע לפני להיעלם.

ידעת שזה מעט מדי ומאוחר מדי. עדיף לפחות להנות מזה.

הפגישה הייתה טובה. הרוח ליטפה. הבריזה בחוף הבננה ביץ' ב11 בלילה כשאין אף אחד חוץ מכם נותן המון מקום להתקרבות שלא קרתה. היא שמרה על מרחק ממך. היא ראתה כבר יותר מדי, פגשה כבר יותר מדי. היא כנראה נתנה את הטלפון כי הרגישה מחויבות להיות בסדר למשפחה האוהבת בפסח. לא יכול להיות שהיא באמת רצתה להוסיף עוד חוויות חדשות לששת החודשים שהיא כבר כאן. לא משונה קצת לצאת לבליינד דייט שבועיים לפני שהיא חוזרת לניכר?

יורדים בפרישמן לכיוון הים.

אתה מאט ומכין אותה שהרוח בים קרה יותר. היא מודה לך על הפליז וכנראה מחייכת.

הטיילת שוממה בליל אביב קריר זה. היא עטופה בפליז שהבאת איתך מבעוד מועד. נמרחת עליך בצורה מושלמת שבא לך לצעוק אל עבר הים ואתה מחויך. ממש.

חצאיתה מתבדרת ברוח. שערה סתור. רגליה הנעימות מונחות תחת מרפקך ואתה נזהר שלא לקלקל את הרגע.

שואל אותה בהאטה אם התרגלה לקור הים. היא עונה שדווקא נעים..

אתה לא יודע אם לנסוע מהר יותר או לאט יותר, אז אתה ממשיך בדיוק אותו דבר.

עוד מעט מגיעים אל דירת חבריה.

מיד נשב לעשן סיגריה אחרונה יחד. על אבן שוממה ליד הדירה. החברים כבר ישנים. פגישה שלישית ואחרונה. 15 דקות נסיעה ועשר דקות לסמול טוק מנומס.

בפגישה השנייה נתת לה שק שינה לקאמפינג שהיא הבטיחה לחברים כד להיפרד מהם. הפגישה הזו ארכה דקה וחצי בערך כי נפגשתם על סף הרכבת שלה צפונה.

בפגישה השלישית החזרת אליך את שק השינה ובתמורה הסעת אותה מחברים על הקטנוע.

היא אפילו לא בילתה במחשבתי מאז המפגש הראשון, הרי ידעתי שעתיד לא יהיה כאן ובכ"ז היא ממש מושכת.. החיוך, השלווה, העיניים האלה, המבטא החצי קנדי, הגוף הנעים הזה שהרגע נסע חבוק אליי לרגע אינסופי.

אני דווקא חושבת שזה טוב שאתה עוזב את העבודה. זה סימן להתחלה חדשה ומעניינת. היא תאמר במהלך עשר הדקות האחרונות שלנו.

ואני אביט בעיניה ואספוג את שלוות ההולכים.

ואחשוב על כל העוגנים הרעועים שאני נשען עליהם ברגעים אלו ממש.

דירתי שמפורסמת כרגע במרחבי הקוסמוס האינטרנטי. פוגש מיני אנשים נחמדים המשתוקקים לגור פה.

עבודתי שמפורסמת באותו מרחב ובמרחק קליק מדירתי.

החיים שהיכרתי מונחים להשכרה לכל דורש.

לכל אחד יש תחליף

ואני ממשיך הלאה בדרכי המשונה. גם היא לא בתמונה הגדולה שלי. זה בסדר. 

אל תדאג, היא מחייכת אליי, נשמור על קשר, אני בטח אחזור בחורף, היא מוסיפה.

וודאי שנשמור, לא עדיף להחליף מיילים בשביל זה?

שוין. 

פגשת המון חברים בדרך אליי וכולם נפלו בקסמך. משוכנע שחיוכך הקסום ימשיך איתך בכל מקום. מגיע לך.

תודה יקירה, על הנסיעה הקסומה הזו.

מתנשקים רכות, ומתחבקים חיבוק חם ואמיתי.

אני לא מפחיד אותה וגם לא מושך אותה יותר מדי.

סתם עוד רגע.

נפרדים.

נוסע הביתה.

מחשבתי נודדת אל יום העצמאות.

עצמאות היא סוג של חופש.

חופש משונה במיוחד מטולטל וחסר כיוון מוגדר מתהווה תחת רגליי. הרצפה רועדת.

דברים טובים קורים כל הזמן. אני יודע. יהיה בסדר