זן ואמנות אחזקת הקטנוע

זה עומד להיות פוסט משונה.

אביך כזה.

לנוחותך, מטפחת.

הימים האחרונים עוברים בבליל שנע בין הקיצי הזחוח להבילי האוילי.

תל אביב, מאי 2009

אם לשפוט את חומרת המצב, ניתן לומר בקלות כי עתידי מעורפל עד כדי מחניק.

בעוד ימים ספורים אעזוב את החנות.

No more Petshopboy

העדר הכנסה פתאומי בסוף השבוע בו אני מעביר את מיטלטליי לדירה חדשה, הוא אמנם סימבולי למדי, אבל עם זאת מערער קלות את נפשי הרכה.

לא רק שאני עוזב את דירתי מזה שנה ועבודתי מזה חודשיים. אני נפרד לשלום גם מהקטנוע. נר לרגליי ואמיץ באופן מעורר התפעלות. כמעט ונקשרנו.

וואטאבר.

נשאלת השאלה התמוהה, אם כך, מה יעלה בעתיד הבלוג הטרי הזה.

האם נגזר עליי לשנות את שמו?

האם ארכוש לי קטנוע אחר בהעדרו של הדו גלגלי האמיץ הזה? האם נגזר עליי להתנייע על רגליי בלבד בג'ונגל העירוני רב הקטנועים ומפלצות מתכת ארבע גלגליות?

איך היה מגיב הנרי צ'ינסקי? סביר להניח שהיה אוגר את הטיפים לרכישת בקבוק ויסקי משובח וסיגריות מהזן הכי יקר הקיים.

אז זהו שצ'ינסקי אינו טועם את טעמה של מציאות אכזרית שבה הסיגריות כבר עולות יותר מהויסקי.

ווטאבר.

האם פירסיג היה בוחן את העניין אינטלקטואלית או יורד לעומקי הפילוסופיה הסבוכה של תורת הבנת יחסם המשתנה של האנשים אל הטכנולוגיה כמפתח לשינויים הדרמטיים בגישות קיומיות?

בהנחה ואני משאיר מספר שאלות לא פתורות, אין לי כל ספק בקיומו של הספק ולכן אני קיים.

ועוד טיפה על אבק.

בזמן הנסיעה על הקטנוע ביום כמו היום, אתה חווה את הטבע מזוית די מבחילה.

אם אתה מעדיף משקף של קסדה והזעת יתר על בליעת אבק ופלבול בעיניך (המכוסות במשקפי שמש שעושות רק חלק מהעבודה) להוצאת גרגרים שניתזו כי לא נותר מקום באפך, סימן שאתה עוד שפוי קמעה.

נקודת האור העיקרית ביום כזה, היא העובדה שלפחות הפסקת לנקז ברחשים מתנוכי אוזנך ומירכתי זוית עינך העצומה למחצה.

אז אולי האבק עדיף.

הכל מעורפל.

אולי פשוט אוינק קטן של חזיר במכסיקו הזיז גורל של איש שלם בת"א אל עבר יעדו הלא מפוענח?