המכללה המשותפת

מערכות בתי המשפט במדינות - " המכללה המשותפת "

בתי משפט קמא במדינות- local trail courts :

קיים מגוון רחב של סוגי בתי משפט במדינות עצמן. המערכת המשפטית שונה ממדינה למדינה, אין "מערכת מדינתית" אלא יש חמישים מערכות שיפוט של חמישים מדינות ריבוניות. המכנה המשותף בין טקסס לניו-המפשייר איננו גדול יותר מהמכנה המשותף בין גרמניה ודנמרק. כולן מדינות ריבוניות שיצרו מסגרת משותפת לכמה עניינים משותפים כל מדינה בנתה לעצמה את מערכות השיפוט הרצויות לה, ולכן אין שום הכללה נכונה לכולן. כמה עקרונות משותפים לכולם: התיקונים החמישי, שישי ושביעי לחוקה מבטיחים משפט בידי חבר מושבעים, הן בדין הפלילי והן באזרחי. (מתוקף מורשתה כמושבה צרפתית לשעבר, מערכת המשפט של מדינת לואיזיאנה מבוססת, באורח יוצא דופן, על המשפט הקונטיננטלי.)

בתי משפט עליונים במדינות- State Supreme Court :

בכל מדינות ארצות הברית קיים בית משפט של מוצא אחרון של המדינה; לרוב הוא קרוי בית משפט עליון של המדינה (State Supreme Court). בכל מדינה, הערכאה השיפוטית הגבוהה ביותר היא המפרשת העליונה של החוקה של אותה מדינה. ניתן להגיש ערעור ברשות על החלטת ערכאה זו לבית המשפט לערעורים הפדראלי (כמו שרואים בשקף). 

מערכת בתי המשפט הפדראלית

בתי המשפט האזוריים- United States district court :

בית משפט בערכאה הפדראלית הנמוכה ביותר קרוי "בית משפט אזורי של ארצות הברית" (United States district court). קיימים בסך הכול 94 בתי משפט אזוריים.

בתי המשפט האזוריים מחולקים על בסיס מדינתי: בכל מדינה יש אזור (או "מחוז פדראלי שיפוטי") אחד או יותר, ולאף בית משפט אזורי אין שיפוט ביותר ממדינה אחת.

הואיל ובתי המשפט האזוריים הם בעלי סמכות שיפוט מקורית ברוב הנושאים הפליליים והאזרחיים, המשפט בהם נערך באמצעות חבר מושבעים (בניגוד לשתי הערכאות הגבוהות יותר) ונשמעות עדויות ובירור העובדות.

בנוסף, קיימים 7 בתי משפט פדראליים המוגבלים לנושא מסוים, שהאזור הגיאוגרפי שלהם הוא ארצות הברית כולה. אלו הם: בית המשפט של ארצות הברית לענייני מסים United States Tax Court)); בית המשפט של ארצות הברית לענייני סחר בינלאומי (United States Court of International Trade); בית המשפט של ארצות הברית לענייני טענות פדראליות (United States Court of Federal Claims); בית המשפט למעקב ביון זר (Court of Foreign Intelligence and Surveillance); בית המשפט לערעורים של ארצות הברית עבור טענות פורשי הכוחות המזוינים (United States Court of Appeals for Veterans Claims); בית המשפט לערעורים של ארצות הברית עבור הכוחות המזוינים (United States Court of Appeals for the Armed Forces); ובית המשפט לערעורים של ארצות הברית עבור הסבב הפדרלי (United States Court of Appeals for the Federal Circuit).

הערה: כדי לפשט את הדברים ניתן להקביל את בתי משפט אלו לבתי הדין בארץ.

בתי המשפט לערעורים- United States court of appeals :

בית משפט בערכאה הפדראלית השנייה, החוצצת בין בתי המשפט האזוריים לבית המשפט העליון, הוא "בית משפט לערעורים של ארצות הברית" (United States court of appeals). קיימים בסך הכול 13 בתי משפט לערעורים.

בית המשפט העליון – United States Supreme Court

בית המשפט היחיד שהקמתו מוגדרת בחוקה. כל שאר בתי המשפט הפדראליים יסודם בחוקים של הקונגרס. הוא הפוסק האחרון בשאלות של חוק, והמפרש הסופי של חוקת ארצות הברית. החלטותיו מהוות  stare decisis (בלטינית תקדים מחייב – נשמע אחלה בשיעור) עבור כל בתי המשפט האמריקניים האחרים, הן פדראליים והן מדינתיים.  בית המשפט העליון אינו מחויב לדון בכל תיק שבקשה לערעור בו מוגשת אליו. חוק שהעביר הקונגרס ב-1925 קובע כי השופטים העליונים עצמם יקבעו אילו תיקים יגיעו לדיון לפניהם. מתוך כ-7,500 בקשות המגיעות מדי שנה מרחבי ארצות הברית, רק 1% לערך זוכות להתדיין בבית המשפט העליון, כלומר כ-75 עד 100 תיקים בשנה. בדרך כלל, הקריטריון שעל פיו השופטים מסכימים לדון בתיק, הוא האם דיון בו יוכל לשפוך אור חדש על סוגיה חוקתית כלשהי.

סיווג המקורות החקיקתיים - פדרלי:

(United States Code Service (Titles 1-50: החקיקה הראשית הפדראלית כפי שחוקקה ופורסמה ע"י הקונגרס.

USCA (Fed. Rules Annotated): החקיקה הראשית הפדראלית מפורשת (הפרוש אינו מחייב)

סיווג המקורות החקיקתיים - מדינתי:

הגוף המוציא לאור שונה בכל מדינה:  לדוגמא - California  Codes

 ישנם מקורות מבארים (בדומה לפדראלי):   לדוגמא -Deering’s California Codes Annotated   

המשפט האנגלי

חשיבות המשפט האנגלי למשפטן הישראלי, נובעת מהקשר ההיסטורי הקיים בין המש' האנגלי לישראלי.  

בסימן 46 לדבר המלך במועצתוÜ   קשר זה נקבע לראשונה בסימן 46 לדבר המלך במועצתו, 1922 טרם קום המדינה, שם נאמר כי במקרה של לאקונה במשפט הישראלי, יש לפנות למשפט האנגלי, ובדרך זו נקלטו פסקי דין ודברי חקיקה אנגליים רבים.

ס' 11 לפק' סדרי שלטון ומשפט Ü עם קום המדינה, עקרונות המש' האנגלי הפכו לחלק ממש' הארץ, כאשר נחקק ס' 11 לפק' סדרי שלטון ומשפט. כך נותר המשפט המקובל והפסיקה הבריטית המפרשת אותו כמקור מחייב כפי שהיה בשנות המנדט.

ס' 2 לחוק יסודות המשפט, תש"ם - 1980 Ü אמנם המצב כיום הוא כי חוק יסודות המשפט, תש"ם - 1980 ביטל את סימן 46 לדבר המלך, אך עם זאת בתי המשפט נוהגים לפנות למשפט האנגלי לעתים.

שרידי מערכת המשפט האנגלי בישראל: במדינת ישראל נהוגה שיטת משפט של 3 ערכאות, שלום, מחוזי ועליון, בית המשפט העליון בארץ מקביל ל- high court בבריטניה, אם כי שם הוא לא מהווה ערכאה עליונה ביותר (יש עוד שתי ערכאות מעליו- ניתן לראות זאת בתרשים של מבנה מערכת המשפט באנגליה), הנחת היסוד של הבריטים בהקמת המערכת הייתה כי מעל בית המשפט העליון בארץ ישב בית משפט עליון של הקולוניות (Privy council). עם הקמת המדינה בוטלה רשות פנייה זו, אך המחוקק הישראלי לא הקים ערכאה עליונה או שינה את ההליך במערכת הקיימת ולכן נוצר מצב שבית המשפט העליון בשיבתו כערכאה הגבוהה ביותר דן בעניינים נמוכים יחסית בחומרתם (ערעור בזכות) והוא אינו משמש כבית משפט עליון קלאסי.

חלק גדול מהמשפט הישראלי נסמך עד היום על פקודות מנדטוריות- הבריטים בתקופת המנדט בנו מערכת משפטית שתוכננה מראש ע"י פקיד ממשל בקולוניה מסוימת עבור אותה קולוניה. ניתן לראות ברשומות שבנוסף לספר החוקים הישראלי קיים אוסף דיני מדינת ישראל- נוסח חדש שהוא למעשה ריכוז מחדש של הפקודות המנדטוריות.

דוגמאות: פקודת הנזיקין משנת 1944- קודקס מגובש אולם בפועל מדובר באוסף של הלכות בריטיות שקובצו יחד ע"י פקידי ממשל בריטי. פקודת סדר הדין הפלילי משנת 1936 שחלקים ניכרים ממנה עודם בתוקף, פקודת זכויות יוצרים משנת 1912 שהוחלפה בחוק של הכנסת רק ב-2008 , פקודת הראיות- עודנה בתוקף (תופעה אבסורדית שכן היא אמורה להתמודד עם משפט מול חבר מושבעים- דבר שלא קיים בארץ), פקודת המועצות המקומיות, פקודת המיסים- גביה ועוד.    

נקודות ציון היסטוריות:

1.    בשנת 1154, הנרי השני לבית פלנטג'נט, איחד את החוק האנגלי וקבע משפט "מקובל" על כל הארץ, באמצעות איחוד המנהגים המקובלים במחוזות השונים, הפסקת השרירות בפסיקה והסעדים השרירותיים שהיו מקובלים עד אז. הוא הקים לראשונה חבר מושבעים של אזרחים שנשבעו לחקור בהגינות מקרים פליליים ותביעות אזרחיות. חבר המושבעים הגיע לפסק דינו דרך הערכת הידע המקומי המקובל, ולא באמצעות בחינת ראיות, דבר המהווה הבדל משמעותי מדרך פעולת בתי המשפט כיום.

2.    במאה ה-15 נראה כי מערכת המשפט המקובל אינה מספיקה עוד לאופי הדינמי של חיי המסחר. המערכת הייתה בנויה על מספר קבוע ומוגדר של עילות תביעה, שלהן ניתן מספר מצומצם של סעדים, ובמיוחד פיצויים. תובעים אשר לא מצאו עילת תביעה המתאימה למקרה שלהם (לדוגמה, במקרה הנפוץ שמסיג גבול השתלט על אדמתם, והיה צורך לצוות על פינויו, דבר שאינו אפשרי על פי הסעדים שמעניק המשפט המקובל), אך חשו כי הצדק והיושר מחייבים מתן סעד, פנו באופן אישי למלך. כך התפתחה מערכת שלמה ונפרדת של דינים, הקרויים דיני היושר (Equity), ובה דנה מערכת שלמה ונפרדת של בתי משפט. בבתי משפט אלו הסעד מן הצדק ניתן ע"י ה-chancellor . ה- chancellor היה שר, יד ימינו של המלך, בעל שליטה רבה בתחומים רבים- הוא מינה את השופטים, חוקק חוקים ואף היה השופט במסגרת בתי משפט אלו. מטרת בתי המשפט האלו הייתה לדון בנושאים מופשטים שאין עליהם תשובה במשפט המקובל וההתדיינות הייתה עלולה להמשך שנים, בעיקר בשאלות של סמכות בית המשפט לדון במקרה מסוים, כאשר צד אחד פנה לבית משפט של יושר, והשני לבית משפט הדן על פי המשפט המקובל.

כדי לפתור מצב זה נחקק בשנים 1873 ו-1875 חוק בתי הדין- judicature act  , אשר קבע מערכת אחידה של בתי משפט, וקבע כי במקרה של התנגשות דינים ידון בית המשפט על פי דיני היושר. כמו כן במסגרת השינויים הללו הפרוצדורה המשפטית עלתה על הכתב והוקמו בתי משפט בידי המדינה.

גופים מרכזיים בבריטניה של היום:       

1.    בית המלוכה: בריטניה נחשבת למונרכיה חוקתית (מדינה הכפופה לשלטון יחיד העובר בירושה לעולמי עד, אם כי הוא כפוף לחוקה של אותה מדינה), למרות זאת בבריטניה לבית המלוכה תפקיד ייצוגי בלבד.

     השלטון הוא שלטון רב מפלגתי, הכולל אצילה חלקית של סמכויות בסקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד. 

2.    הממשלה: היא הסמכות המבצעת, היא מוציאה לפועל כביכול בשמו של המונרך (המלך), ישנם כ-100 שרים בממשלה, כל השרים הם חברים בבית הלורדים או בבית הנבחרים. ראש הממשלה בניגוד להרבה שיטות דמוקרטיות מתמנה ע"י המלכה, אולם מאחר והממשלה צריכה לזכות באמון בית הנבחרים, המלכה ממנה את מנהיג המפלגה הגדולה ביותר בבית הנבחרים והוא נכנס לתפקידו ללא צורך בהצבעת אמון.

3.    הפרלמנט:

• בית הנבחרים - house of commons : כיום הוא החזק מבין שלושת הגופים המהווים את הפרלמנט הבריטי, הבחירות הן אזוריות, כל מחוז שולח את הנציג שקיבל את מירב הקולות באזורו. במקרה של מחלוקת עם בית הלורדים ידו על העליונה ובית הלורדים יכול למעשה רק לעכב קבלת חוקים. בית הנבחרים מפקח על פעולות הממשלה ויכול בהצבעת אי אמון להפיל את הממשלה.
• בית הלורדים: במקור היה בית הלורדים הגוף המחוקק המרכזי. החל מהמאה ה-19 החלה הפחתה בסמכויותיו ונקבע כי הוא לא יכול לבטל חוק, כמו כן בית הלורדים מוגבל ביכולת הפיקוח שלו על הממשלה ואינו יכול להצביע הצבעת אי אמון בממשלה, ב-1999 בוטלו זכויותיהם של הלורדים להוריש את זכותם לשבת בבית הלורדים. 

כמו כן למדינות השייכות לממלכה יש מעין בית מחוקקים שגם לו סמכויות חקיקה ובשקף הבא ניתן לראות את מעמדם של חוקים אלו.

פירמידת הנורמות בבריטניה:

מאחר וישנן שלוש מערכות משפט שונות בממלכה הבריטית :לויילס ולמערב אירלנד, יש בתי מחוקקים הנקראים האסיפה הלאומית. לסקוטלנד יש פרלמנט עם סמכויות חקיקה אפילו נרחבות יותר. יחד עם זאת חבלי ארץ אלו הכפיפו עצמם לקביעות מערכת השלטון הבריטית ולפיכך הן נמצאות תחתיה בשקף המציג את פירמידת הדינים.

בנוסף, מעל בריטניה יש לאיחוד סמכויות בתחומים מסוימים (חקלאות, הגבלים עסקיים, שירותים פיננסים, הגנת הצרכן) והיא מחויבת לפעול בהתאם להוראות האיחוד ולכן ניתן לראות את האיחוד מעל לכל הפירמידות.