 כינוי:
בת: 36
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
| 11/2009
הנה הוא בא - הפוסט שחיכיתם לו זמן רב כל-כך!
נתחיל מהתמונות שכבר מזמן הבטחתי לכם.
 הבניין שלי. צילמתי היום (9.11) ואני מתלהבת מהתמונה   המיטה  מעל השולחן...  דברים   לייד החלון... רואים את הכתמים הכהים למעלה? זה הצבע המתקלף שדיברתי עליו. מעצבן... יש גם הרבה כתמים על הקירות שלא יורדים...  הנוף המדהים מהחלון.... כן, זה פח זבל. כן, זה חרא של ציפורים על עדן החלון. כן, זה גג למעלה.   המחשב שלי! ^__^  ואם כבר התחלנו להתלהב ממחשבים... מחשב טיפוסי במעבדה בפקולטה.  ובחזרה לחדר... תראו במה החבר הפתיע אותי בשבוע שעבר  כיתוב שמצאנו אתמול על תחתית הטוסטר הלחיץ במטבח: "אין לסבול במים"!  השכן מלמטה. מצטערת על האיכות, הוא מאוד לא רצה להצטלם... בהתחלה קראתי לו "היטלר" בגלל הכתם השחור מתחת לאף. אבל תיקנו אותי... מעתה שמו בישראל "צ'רלי" (צ'פלין).  צ'רלי ^__^  משהו ששמתי לב אליו לייד הדלת של הרכבת (הטישטוש זה כי היה חשוך והרכבת זזה כל הזמן) זה ישר הזכיר לי את התמונה הזו... ולבסוף... מברשת השיניים החדשה!  
בעניין יום הזכרון ליצחק רבין...
אני חושבת שזה יום מיותר לחלוטין בלוח השנה שלנו ושצריך לבטל אותו. סתם מבזבזים כספים על טקסים מיותרים, כספים שהיו יכולים להיות מושקעים במשהו יעיל הרבה יותר. למה בעצם מציינים את היום הזה? אני יכולה לחשוב על שתי גישות שאני יכולה להפריך בקלות:
גישה א' - לזכרו של יצחק רבין, ראש הממשלה, אדם חשוב שנרצח
אז קודם כל, הוא לא האדם הראשון שנרצח במדינה הזאת ולא האחרון. אז למה לו מגיע יום זיכרון ולאחרים לא?! הוא לא הפוליטיקאי היחיד שנרצח בגלל מעשיו ודעותיו. אז למה דווקא לו מגיע יום זכרון משלו?! כי הוא היה אדם מיוחד במינו? אהוב על כולם? אז למה בימי כהונתו רבים כל-כך התנגדו לו, שנאו אותו על אותן דעות, אותם הסכמים, אותם מעשים שעשה והביאו בהמשך אדם לבצע את הרצח המדובר?! איך ראש ממשלה שנוא כל-כך, שרוב המדינה הזדעזעה ממעשיו והתנגדה להם, ראש ממשלה שחילק את שטחי המדינה שלנו על ימין ועל שמאל, איך אדם כזה הפך פתאום לקדוש מעונה?! איך פתאום צצו כל הדברים הטובים שעשה? הרי כמעט כל יהודי במדינה הזאת רק רצה להשתיק אותו, להפסיק את מעשיו! אז כשמישהו סוף-סוף עשה את זה, אם כי בדרך הלא נכונה, כולם פתאום התחילו לאהוב אותו? זה כבר ממש צביעות! לשנוא אדם בחייו ופתאום להתחיל לאהוב אותו רק כי הוא נרצח?!
אתם יודעים מה, אם ככה פועלת הפסיכולוגיה של המדינה שלנו... אולמרט חולה סרטן, נכון? והוא גם ככה זקן, לא נשאר לו כזה הרבה לחיות... כשהוא התלונן שהוא ראש ממשלה לא פופולארי, במקום להתבכיין הוא היה צריך לשכור איזה יגעל אמיר שירצח אותו. הרייטינג שלו היה קופץ פלאים! הרי ככה זה עובד, לא?..
גישה ב' - לציין מעשה רצח חריג כדי לחנך לשלום ולא לאלימות
אז נניח לרגע שזה באמת מעשה רצח חריג ונתעב. זה שאנחנו מציינים את היום הזה באמת ימנע ממישהו לרצוח מחר? רמת האלימות ירדה במדינה מאז שהתחילו לציין את היום הזה בלוח השנה? ברור שלא. דיבורים וטקסים לא ישפיעו בחיים. שמעתי דיי הרבה אנשים, בין השאר מורות שלי בבית הספר, שהסבירו לי שמניעת האלימות היא בעצם המטרה של היום הזה. שלא באמת מציינים יום זכרון לאדם פרטי מסויים, אלא אתם יודעים, "לזכור ולא לשכוח" שכזה, כדי שלא יחזור על עצמו רצח בסגנון. אז למה בכלל לקשור את יום הזכרון הזה לרבין?! עצם זה שאתם קושרים את היום הזה לאדם מאוד מסויים, שכבר היום בקושי זוכרים מה מי ומו הוא באמת היה, ובעוד כמה שנים בכלל לא יזכרו ולאף אחד לא יהיה איכפת ממנו, זה מוריד מהחשיבות והאפקטיביות של היום הזה. אז למה זה טוב בכלל?אז תגידו, מישהו מכם היה בכלל באיזו עצרת לרבין השנה? מרצונו החפשי? וכי באמת איכפת לו? אם כן, אז תגידו לי בבקשה - ממה בדיוק איכפת לכם? למה הלכתם? מה זה תרם לכם?
ובנימה יותר אישית...
לאחרונה אני נקרעת בין המון רצונות סותרים.
לפעמים אני רוצה כבר להיות בצבא, כשהלימודים מאחוריי... מדמיינת את המדים שיהיו לי... את איך שאעלה לאוטובוס עם מדי טירונות, הנהג יצחק עליי או איתי, ובערב אחזור כקצינה אקדמאית ואסע באוטובוס עם אותו הנהג, שכמובן יזכור אותי מהבוקר... ויתפלא...
ולפעמים אני רוצה להשאר בטכניון לנצח, כי זה יהיה עצוב לעזוב... ולא לצפות יותר לפסטיבל הסטודנט מידי שנה, כשאני מתרברבת בפניי כל מי שרק מוכן לשמוע ש"שלנו הכי טוב!"... לא ללכת יותר להרצאות... לא לראות יותר את אותם אנשים מידי יום, כי כל אחד בוודאי ימצא את עצמו בקצה אחר של המדינה... לא ללבוש מה שאני רוצה ומתי שאני רוצה, כי בצבא הרי זה לא ממש אפשרי...
לפעמים אני רוצה לשרת רחוק מהבית, כדי לקבל מגורים ולא להיות עם המשפחה, לקבל את החופש שלי, העצמאות, לדאוג לעצמי, לא להעיק על המשפחה ולא להיות כל הזמן במצב של לחץ ועצבים בגללם...
ולפעמים אני רוצה בסיס כמה שיותר קרוב לבית, כדי לחזור כל יום וכמה שיותר מוקדם, להיות עם אמא...
אני כל-כך לא סגורה על מה שאנ ירוצה מהעתיד שלי, ואני באמת צריכה להחליט כבר כי הזמן לא מחכה וממשיך לחלוף במהירות. מי היה מאמין שיגיע הזמן הזה, שבאמת אצטרך להחליט מה אני רוצה?..
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
