|
 כינוי:
בת: 37
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
| 1/2010
ראיונות + ראשית השנה
נתחיל מהראיונות שהבטחתי לכם כבר מזמן לספר עליהם.
זומנתי לראיונות של הצבא ליום חמישי לפני שבוע, לשעה שמונה וחצי בבוקר. מספר ימים לפני כן ניגשתי למדור העתודה בטכניון ושאלתי אם זה יהיה חוצפה לבקש שוברי נסיעה חינם ליום לפני כדי לחזור הביתה בערב. מסתבר שזה ממש לא חוצפה, אלא נורמלי לחלוטין. טוב לדעת... (*מבט מהורהר וחיוך נבזי*)
ביום רביעי, כחצי שעה לפני שלקחתי את האוטובוס לתחנת הרכבת, בעודי יושבת בהרצאה האחרונה שלי לאותו יום, לפתע צילצל הטלפון הסלולרי שלי. ראיתי שהשיחה הנכנסת היא ממספר חסוי, ולכן יצאתי מהכיתה לענות. מסתבר שמדור עתודה חשבו שזה זמן טוב להודיע לי שהם מקדימים את זמן ההגעה לשמונה ורוצים שאדפיס עוד מספר עותקים של קורות חיים + גיליון ציונים + שאלון שהם פרסמו.
בכל מקרה, ביום חמישי בבוקר הגעתי לתל השומר. לאחר ביזבוז זמן (קצר מהרגיל, אני חייבת לציין) זרקו אותנו לבניין בו התאספו החילות המראיינים. חייל האוויר וחייל הים דפקו איחור אופנתי, ורוב המקומות האחרים תלו רשימות (לא ארוכות במיוחד) של האנשים שהם מוכנים לראיין (כלומר, אלה עם הממוצעים הגבוהים ביותר). תחילה התראיינתי אצל יחידה סודית כלשהי. היה ממש נחמד איתם, אווירה מאוד חמה, בהחלט נהניתי מהראיון! אבל משם הכל רק נהיה גרוע יותר. בחיל החימוש אמרו לי שיש להם ממש מעט תפקידים שיכולים להתאים לתחום שלי, ואז דיברנו להנאתנו על ספרי קריאה. מפא"ת היו המקום היחיד, מלבד היחידה הסודית, שאשכרה ניסו לראיין. גם הם היו נחמדים מאוד. חבל שהשמועה אומרת שהם מתכוונים לקחת רק שני עתודאים מכל המחזור. חיל הים הביאו סבא דתי שרק סיפר על החיל במשך כחצי שעה ובעיקר הוריד את המוטיבציה להגיע אליהם, וחבל. תקשוב, שהלכתי עד אליהם לבניין אחר, הגיעו יחד איתי למסקנה שאין טעם לנהל ראיון כי אין להם תפקידים שהם יוכלו להציע לתחום שלי. כשסיימתי לאבד את דרכי ברחבי הבסיס, ניגשתי לאחת מיחידות המודיעין ושאלתי אם יש אפשרות להתראיין אצלהם כל עוד גם ככה אין אף אחד פנוי שהם יכולים לראיין. מי שישבה שם, כפי הנראה הפסיכולוגית שלהם, שאלה אותי אם אני יודעת במקרה למה אני לא מופיעה ברשימות שלהם. אמרתי שאני מניחה שזה רק בגלל הממוצע. היא אמרה שאם ככה, הם לא יראיינו אותי... "-.-
לבסוף הצלחתי להכנס לראיון בחיל האוויר. המראיין המסכן נתקע בחדר מלא נמלים ענקיות, ולמרות זאת היה דיי רשמי. גם הוא סיפר בעיקר על החייל, אבל גם שאל קצת עליי. כאן הגיע סוף היום עבורי. לשניים וחצי המקומות האחרים לא יכולתי להכנס כי לא עברתי את הסלקציה. כל שנותר לי היה לחכות בתחנת האוטובוסים כשעה ורבע עד האוטובוס הבא לראשון לציון, ממנו ירדתי בטעות כמה תחנות מוקדם מידי ובקושי נסחבתי לביתי...
אתמול חגגנו את ראשית השנה, לראשונה מאז תחילת לימודיי בטכניון בצורה מסודרת עם המשדפחה המורחבת. ולמרות הכל לא היה לי בכלל מצב רוח ולא רציתי לחגוג כלום. לא יודעת למה אפילו... לא היה לי כוח לכל זה. בשנה הבאה אשתדל לקחת את העיניינים לידיים ולארגן חגיגה אמיתית.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
