היום הייתי בתל השומר ביום בדיקת ציוד. החלפתי חולצה אחת שנהייתה מעט צרה לי ואת החגורה שלי, שהייתה גדולה מידי ועיצבנה אותי כל הטירונות. היה חם והכל התנהל בצורה איטית באופן מעצבן במיוחד... רוב היום היה סתם עמידה בשמש, ויצא שלא הספקתי לקחת מהבית בקבוק מים ושכחתי את הארנק. ואני עוד הצלחתי להשתחל בין הראשונים בתור לאפסנאות ולסיים בסביבות 10 וחצי, יש סיכוי שיש אנשים שרק עכשיו מסיימים שם!

הגעתי ליום הזה על מדים, ולמרות שחם בהם יותר מאשר בבגדים יומיומיים, נהניתי מלבישתם. כשאני נוסעת באוטובוס או הולכת ברחוב על מדים אני מקבלת את המבטים האלה, מבטים שאני זוכרת מימי הטירונות לפני שלוש שנים, כשעשו לנו סיור בירושלים, וכל האנשים מסביב הסתכלו עלינו, הטירוניות, פנו אלינו... זה מין מבט שנותן לך הרגשה של גאווה. אז נכון, אני לא "חיילת אמיתית", אבל בכל זאת המבטים האלה גורמים לי תחושת כבוד, שמחה על השתייכותי למסגרת הזאת של צבא ההגנה לישראל, אל אלה שמגנים על המדינה הזאת ונותנים הכל בשבילה. אלה מעין מבטים של הערכה, מבטים שגורמים לך להרים את הראש ולהיות גאה במדים האלה, למרות החום, למרות שאני לא מורגלת ללכת על מדים, למרות שהמכנס שלי עדיין לא קוצר לאורך שמאפשר  הליכה נורמלית בו... כמה שאני לא אתלונן על המדים האלה בעתיד, אני יודעת שגם בעוד שלוש שנים, כשהצבע הירוק ייצא לי מהאוזניים כבר, אני אהנה מללכת כך ברחוב על מדים, רק בשביל לקבל את המבטים האלה, את הרגשות האלה.

ורק כדי לעשות קצת סדר בבלגן, ראיתי בפוסט הקודם שאתם קצת מבולבלים מהסטטוס שלי. אז אני עתודאית, אחרי 4 שנות לימודים בטכניון בפקולטה להנדסת חשמל. בעוד שני מועדי ב' ושאריות פרוייקט אני אסיים את התואר הראשון שלי וב-4.10.2010 אני אתגייס לצה"ל. את הטירונות כבר עברתי לפני שלוש שנים, בקיץ שבין השנתיים הראשונות ללימודיי. שובצתי בחיל החימוש, ולכן עם הגיוס שלי אני יוצאת להכנה לקצונה ומשם לקורס הקצינים. אחרי זה, בתקווה שהקק"צ יעבור בשלום (משום-מה אנחנו עושים אותו ברמה של תומכי לחימה ולא כמו שאר העתודאים), יהיו מיונים לתפקידים בתוך החיל (כך שבינתיים אני ממש ממש לא יודעת מה אני הולכת לעשות בצבא). וכן, אם למישהו יש שאלות לגבי מסלול העתודה או שהוא רוצה להתייעץ, אני כאן לשירותכם

המשך יום מעולה,

ויקי.