אני שונאת ששואלים אותי "מה את יודעת להכין?". בייחוד שזה בד"כ מגיע מהמשפחה (והמשפחה המורחבת) של החבר.

מה אתם מצפים שאני אענה? אם הייתי ילדה שרק למדה להכין חביתה או עוגיות, השאלה הזו הייתה לגיטימית והייתי מספרת לכם בגאווה איזה מאכל למדתי להכין ואיזה יופי לי וכמה שכולם אהבו אותו. אבל אני בת 24, ונכון שאני גרה עם ההורים ומי שמבשלת בבית ביומיום זו אמא שלי, אבל יוצא לי פה ושם להכין דברים ולא נראה לי לעניין להתחיל להכין לכם רשימות של מאכלים שהכנתי. אתם דואגים שהילד שלכם יישאר רעב כשיגור איתי?! אז דבר ראשון, הילד יודע להכין אוכל בעצמו, ואפילו מאוד נהנה מזה. דבר שני, אני בת 24! כן, לא יצא לי להכין יותר מידי מאכלים בחיים שלי בינתיים, אבל אני בהחלט מספיק אינטלגנטית בשביל למצוא מתכון, לקרוא אותו, לרכוש את המצרכים שנדרשים ולעקוב אחרי הוראות ההכנה. יש לי אפילו מספיק ניסיון כדי לדעת ש"שתי כוסות סוכר" במתכון של עוגה פירושן לשים קצת פחות מכוס אחת, ואם במתכון של מאכל בשרי לא הזכירו מלח ופילפל (קרה לי לאחרונה) אני אצליח לנחש שבכל זאת כדאי לשים אותם. ברצינות, איזו תשובה הם רוצים לשמוע לשאלה כזו? פירוט של מאכלים? סוג מאכלים שאני יודעת להכין (בשרים/דגים/עוגות...) טוב במיוחד? מה יכולה להיות הציפיה? כי קשה לי להאמין שהם בכוונה שמים אותי במצב לא נעים ורוצים לשמוע כתשובה מלמול של "כל מיני" עם חיוך מבולבל.