קול נמוג אל תוך דממה.

פה ציפורים כבדות יורדות לנוח 
על אילנות כהים, כנטות היום, 
ובשדות קצורים תועה הרוח 
עד שובל הרקיע האדום. 

מעברי ים משב אוויר מלוח 
וסהר מצטייר על פני מרום, 
הבהוב לבן זהיר ולא - בטוח 
כולו היסוס בין לילה לבין יום. 

זו שעת תמורה, אל נעמוד אילמים 
על גבול האור - 
לאן יפנה ליבנו? 
האם נחזור אחי, 
הנעבור? 

כל החידות שחדו הימים 
שחקים כאלה מחדש יעירו, 
את חלומם יגידו התמימים 
והפיקחים את פיתרונם יסתירו. 

ושוב יטבול ליבנו בדמים 
וחרטות של שוא שומרות כל צעד, 
ושוב אתה שואל שלא מדעת 
כל החידות שחדו הימים. 

אחי, אחי, איך נעמוד אילמים 
על גבול האור - 
אי דרך לפנינו? 
האם נחזור, אחי, 
הנעבור?

פשוט מדהים. לאה במיטבה.