אין פה מקום.

בוקר טוב..

כן, בוקר טוב.

בשבילי בוקר עכשיו, כי השמש עדיין זורחת. ובכלל, שבת בעיניי היא כולה בוקר אחד גדול.

להתמתח קצת ולהתעורר.. לאזור כוחות לשבוע חדש.. כן, בוקר.

פתאום כבר לא מתחשק לי לבכות, על כמה שרע לי.. על כמה שעצוב.

על כמה שאין לי אותו והלב שלו בכלל שייך למישהי אחרת, על כמה שהיא מרוכזת בעצמה ובכלל לא אכפת לה

על כמה שחרא לי עכשיו בגיל הטיפש-עשרה.

התעוררתי הבוקר עם מצב רוח לחייך.. להסתכל ימינה-שמאלה ולקלוט כמה סיבות יש לי בשביל לעשות את זה ;

הורים, אחים, חברים, בית, היכולת לחייך, לצחוק, לשיר גם אם אני לא הכי טובה בזה, לרקוד, לשמוח.. כי יש על מה.

פשוט כל כך הרבה דברים מדהימים בחיים האלו, קרן שמש שמלטפת אותי אמורה להעלות בי צחוק.

תמיד אופיינתי כאופטימית..

אם לאחרונה  מצאתי את כל הסיבות כדי לא להיות כזו, אני דורכת על כולן.

אני מאמינה שיהיה לי טוב, אני מאמינה שהוא יעבור את זה.

אני מאמינה שבעוד עשר שנים קדימה אני אכיר לו את החבר שלי :)

אני מאמינה שמה שצריך לקרות קורה.. ושלכל דבר יש סיבה.

אני באמת.. באמת.. מאמינה בזה.

שיהיה לכם שבוע מדהים ומלא חיוכים.

עריכה: על מי בדיוק אני עובדת?