כנראה שלא ממש אוכל לעדכן פה יותר, כי גם ככה ישראבלוג הולך להסגר.

כבר הספקתי לפץוח את הבלוג החלופי, כי אף פעם לא מזיק ליהיות בסביבה אנונימית ולבכות את ליבי לאנשים שלא מכירים אותי - זה ממש משחרר.

כרגע הבלוג החדש ריק לחלוטין, אבל אולי אעלה אליו כמה פוסטים שדווקא אהבתי מפה, רק כדי שאולי יחשבו שאני בנאדם מאוד אינטלקטואל על תחילת דרכי ושאני מאוד חכמה ויציבה אמנותית (שקר) 

ולהלן הכתובת, לכל אותם מעריצים אנונימיים שכמותכם, או סתם כאלה שקצת מתעניינים במי שאני ומי אני. אני מעריכה אתכם בלי שום קשר

http://tsukicontinue.bloger.co.il

הפוסט הראשון הוא בערך מה קרה בחודשים האחרונים מאז הפוסט האחרון, רק כדי שלא תראו בלוג ריק לחלוטין ושפה לא יהיה עומס גדול של תמליל

אז לסיכום ולהספד הבלוג:

אני לא יודעת עד כמה הייתי כותבת פה עוד אילולא ישרא לא היה נסגר, אם להגיד את האמת.

אולי הייתי חוזרת לפה עוד חודש, או לקראת סוף החודש בכללי כדי לכתוב מה עשיתי השנה, מה לא, ומה אני מתכננת בשנה הבאה. יש סיכוי לזה.

בכל מקרה, לבלוג הזה מגיע את מעט הכבוד של לקבל הספד והערכה, אחרי שהוא סבל אותי מאפריל של 2009.

הוא עבר איתי את כל תקופת ההתבגרות - משנאה עצמית, משפל נפשי שאין כמוהו ומחשבות אובדניות, ל...מה שאני היום: יותר ביטחון, אמונה עצמית. הרבה ניסיון לאנרגיות חיוביות ואפילו לזה שאני אדם קצת יותר ריאלי ממה שהייתי פעם.

הבלוג הזה בן 8, ובאופן ממש אירוני: 8 זאת הספרה האהובה עלי, אז אני שמחה שהוא הגיע לפחות לגיל הזה. בהחלט, בראייה האגוצנטרית שלי, מגיע לו.

הבלוג הזה היה מקלט, מקדש ובית.

הוא מחזיק בתוכו את כל חוסר ההגיון של השנים הכי מבולבלות שלי, את כל ה"טיפשות" (טיפשעשרה אחרי הכל), התמימות, הבורות. את כל הכאב והדרמה שחוויתי. הוא מכיל בתוכו את מי שהייתי פעם, צעד ושלב והתפתחות, אבל אף פעם לא את מי שאני עכשיו בהווה.

הוא מכיל את האובססיות שהיו לי, את הרגשות שפעם חוויתי, את הסיפורים המוצלחים יותר והמוצלחים פחות; את ההתפתחות של הדמויות שלי והנובל שלי.

את ההבטחות הכוזבות שלי, אבל האהבות שהיו לי. הוא מכיל כל מה שפעם הייתי, וכמו כל דבר שפעם היה, הוא נגמר.

הכתובת של האתר הזה תחסר לי, אם להגיד את האמת. אני אתגעגע לעיצוב שעשיתי, אתגעגע לעובדה שכל מה שאי פעם שמרתי וכתבתי לא יהיה פה יותר.

אבל ובכן, העולם מתקדם, ואני אצליח לגבות את כל ההסטוריה הטיפשית שיש פה.

אילו רק

אילו רק אני אצליח. ועמוד הגיבוי לא יתמוטט כמו בפעמיים הקודמות שניסיתי.

אז בכל מקרה... כן.

להתראות לך, בלוג אהוב, והיה שלום.

2017 היא השנה שבה איבדתי הרבה מאוד דברים אהובים שהיו יקרים לי, אבל אלו הם החיים, ומפה אנחנו ממשיכים הלאה ומתחזקים אפילו יותר.

הבלוג החדש לא יהיה כמו הזה הנוכחי, אבל בסופו של דבר אנחנו פשוט מסתגלים לדברים החדשים, בין אם נאהב אותם יותר ובין אם נאהב אותם פחות. בין אם רצינו ובין אם לא.

ועוד דבר אחרון:

רציתי לדעת, למי שעדיין פה ויחסית עקב אחרי הבלוג במהלך אותן השנים שבהן כן עדכנתי וכן העלתי לפה ים סיפורים - מה מכאן כן השפיע עליכם?

האם הצלחתי לגעת היכנשהו עם מה שכתבתי?

להתראות עד התגובות,

ולהתראות לך, בלוג יקר