עברה שנה (קצת יותר) והנרטיב אותו נרטיב, הלולאות בהן אני חגה חוזרות על עצמן ומגלישות אותי כל פעם לנקודת ההתחלה. אני רוצה לומר שפחדתי לפנייך, פחדתי איתך, פחדתי אחרייך, אז מה למעשה השתנה בכלל. פחדתי תמיד. הפחד נטמע בגיל צעיר והיה לי לב מרוהט ביגון ובצער ובדברים שכבד להכיל וכבד להעביר אותם דירה. אבל אני רוצה גם לומר שחייתי יותר איתך ושלצבעים הייתה חדות כזו שמרגישים כנגד העור ועכשיו אני מתה יותר, ואינני יודעת. אני אפילו לא זוכרת איך לכתוב, אני אפילו לא רוצה לבטא, רק חשה את הפער שבצידי החזה. רק מפחדת, אולי יותר אולי פחות, מה שבטוח לא אותו הדבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פרח קטן.