- בלי לומר מילה -

- פרק 25 -

אני- "תודה, באמת על הכל".

תומר- "זה בסדר."

ליאורה- "דניאל את באה?" היא צעקה לי מרחוק.

אני- "כן." השבתי לה.

אני- "טוב אני.. צריכה ללכת.. אז.."

תומר- "ביי."

אני- "ביי." אמרתי ונתתי לו נשיקה בלחי.

ליאורה- "מי זה?"

אני- "סתם.. בן דוד של מאור.."

ליאורה- "אה, יאאללה הביתה?!"

אני- "כ..ן.. רגע.."

ליאורה- "מה מתוקה?"

אני- "אני אלך עכשיו.."

ליאורה- "לאן?"

אני- "נו.. ל.."

ליאורה- "לקבר."

אני - "כן.."

ליאורה- "אז למה לא הלכת מקודם?"

אני- "לא רציתי עם כולם.."

ליאורה- "טוב, תעשי את זה מהר, אני מחכה לך."

אני- "טוב." אמרתי והלכתי במהירות.

מאיה- "איזה סיוט אה?!" מאיה אמרה לליאור ושניהם נכנסו לחדר שלה.

ליאור- "כן.. זה פשוט לא נקלט.."

מאיה- "לגמרי..."

ליאור- "מסכנה דניאל."

מאיה- "יואו! יואו! חייב להיות איתה! היא לא תעמוד בזה!"

ליאור- "גם לורן היתה שם.."

מאיה- "כן אני יודעת, ראיתי אותה."

ליאור- "היא הדבר האחרון שמאור היה רוצה לראות.."

מאיה- "למה היא באה בכלל?!"

ליאור- "מה את רוצה, זה היה החבר שלה."

מאיה- "לשעבר.."

ליאור- "לשעבר.. אבל עדיין היא הכירה אותו.."

מאיה- "מה שתגיד.."

התקרבתי באיטיות לקבר, ראיתי מלא פרחים, הרבה צהוב ולבן.. מאור לא אוהב צהוב הוא בכלל אוהד מכבי חיפה..

להפעיל את השיר :

http://www.youtube.com/watch?v=9dtGJNftvz8

אני- "היי.."

אני- "אני מצטערת שלא באתי מקודם פשוט לא רציתי עם כולם.."

אני- "אוף! אני שונאת בתי קברות! אתה יודע את זה!"

אני- "לא יכולה לסבול לראות את כל הקברים האלה.. כאילו זה פאקינג אנשים שמתו קבורים פה!"

אני- "אמרו לי שאחרי שאנשים מתים וקוברים אותם אז.. התולעים אוכלים את הגופה."

אני- "לפחות זה לא כמו פעם.. שהיו שורפים אותם כמו שבויים שוודים ברוסיה."

אני- "קצת מבאס שאני.. מדברת ומדברת ואתה אפילו לא יכול לענות לי.."

אני- "אני מרגישה כאילו אני מדברת לעצמי.."

אני- "טוב נראה לי ש.. אני הולכת.. עוד דקה פה ואני אשתגע סופית.. מצטערת.. את מבין אותי נכון?" לא באמת ציפיתי שהוא יענה לי..

אני- "אני מקווה שכן."

אני- "ביי."

השיחה הזאת היתה כל כך עצובה, סופית, הופתעתי מזה שהדמעות לא ירדו, אולי זה בגלל שרציתי להראות לו, למאור, שאני חזקה, שאני בסדר, או יותר נכון, שאני אהיה בסדר, אבל בפנים ?! הלב התהפך מצד לצד, וכל מה שהוא רצה זה רק לבכות להוציא את כל הכאב הזה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

רוני- "איזו כלבה.."

לורן- "אין זה הכל בגללה! בגללה!"

רוני- "אנחנו נראה לה מזה.."

לורן- "היא לא תראה שום דבר.. כי היא לא תחייה שאני יסיים איתה, אני אקבור אותה עמוק עמוק בתוך האדמה, ככה שהיא לא תדע בכלל מאיפה זה בא לה. היא הולכת לשלם! לשלם על כל מה שהיא עשתה לו!"

נכנסתי הביתה ועליתי ישר לחדר. לפתע צלצל הפלאפון, עניתי.

אני- "הלו?"

..... - "דניאל?"

אני- "כן, מי זה?"

תומר- "תומר."

אני- "אה.. תומר.. מאיפה יש לך את הפלאפון שלי?"

תומר- "אמא של מאור, אילנה הביאה לי."

אני- "אה, מה?"

תומר- "בא לך להיפגש אולי היום בערב?"

אני- "אממ.. לא יודעת.."

אני- "אתה יודע מה.. סבבה, אבל.. ניפגש בבית של מאור, אני גם ככה רוצה ללכת לנחם."

תומר- "טוב אין בעיה, מתי?"

אני- "7 וחצי סבבה?"

תומר- "מעולה, קבענו."

הרגשתי קצת לא בנוח, להיפגש עכשיו עם בנים אחרים, כל כך מהר להמשיך הלאה, כאילו, רק עכשיו מאור מת, אבל אמרתי לעצמי שזה רק בן דוד שלו מה כבר יכול להיות.

אמא תקתקה בדלת.

אני- "פתוח!"

ליאורה- "דניאלי.. אפשר להיכנס."

אני- "בטח, בואי." אמרתי וקראתי לה לשבת ליידי.

אני- "מה קרה?"

ליאורה- "איך את?"

אני- "בסדר."

ליאורה- "יופי."

אני- "אמא.. ?!"

ליאורה- "מה מותק?"

אני- "יש לי בקשה.. ואני יודעת שזה קצת מוזר כי אני בכלל לא מנגנת.. אבל.. אני רוצה גיטרה."

ליאורה- "גיטרה?" שאלה מופתעת.

אני- "כן.."

ליאורה- "אוקיי, אני אקנה לך."

אני- "תודה."

אני רוצה להתחיל ללמוד לנגן על גיטרה כבר הרבה זמן, מאור אהב גיטרה, הוא ידע אפילו לנגן קצת.

אמא יצאה ואני התחברתי לאייסיקיו, לא היו הרבה מחוברים, גם אף אחד לא שלח הודעה, כנראה שהם שמעו מה שקרה ולא רצו להציק.

פתחתי את תיקיית התמונות שלי ושל מאור, ראיתי את כל התמונות שלנו ביחד, יש מלא, כל פעם שהיינו אחד אצל השנייה היינו מצלמים מלא תמונות.

הסתכלתי עליו כמה שהוא מאושר, ועכשיו כבר לא.

לורן- "פה , זונה?" הודעה נשלחה אליי מלורן.

אני- "די! תפסיקי כבר מה את חושבת שזה קל לי?!"

לורן- "כן! את הרי נהנית מזה.. את והחבר החדש שלך."

אני- "מה?"

לורן- "אל תתממי, אני ראיתי אתכם טוב מאוד איך אתם מרוחים שם אחד על השני, בזמן שקוברים את מאור."

אני- "על מה את מדברת?"

לורן- "המכוער שהיה איתך היום בבית קברות!"

אני- "אויש נו.. תצאי לי מהווריד, הוא לא חבר שלי וחוץ מזה הוא בן דוד של מאור אם את כל כך רוצה לדעת! ואין בינינו שום דבר!"

לורן- "זה לא היה נראה ככה מהצד!"

אני- "טוב מה אני בכלל מדברת איתך.. את סתם סתומה.." כתבתי לה מהר והתנתקתי מהאייסיקיו.

מעצבנת.