לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חיי הזוהר



Avatarכינוי: 

בת: 32





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2009

הקשיים שבחיים קשים


זה מעצבן לדעת ולחשוב שהאדם שאתה חושב שהוא הכי יעודד אותך, אוהב אותך, קרוב אליך
הוא ההפך הגמור. בואו נגיד שאני מתכוונת לרון, הוא נהיה מעצבן כול-כך, לא מפרגן! כול-כך, כבר
נראה לי שלא בא לו "לנסות" אותי כמו פעם, ולצייר אותי ערומה, היו לנו רגעים הכי כיפיים והכי אירוטיים ביחד
פתאום הכול מתנפץ לרסיסים הכי קטנים שיכולים להיות, ואם אתם לא מאמינים הנה הדברים שהצטרכתי להתמודד

איתם בשבוע האחרון:
-בעיה מאוד לא נדירה, חבר לא! מפרגן...
-מחזור
-השמנה
-יותר מידיי אוכלת מאפינס (קלטו ת'עיצוב, זה שובר אותי)
-הורים מעצבנים ואדישים
-אני מעצבנת את עצמי
~~~
אז ככה, גם הסתפרתי, אני אספר איך זה קרה, זה מצחיק משהו, רון בא איתי למספרה שלשום אני חושבת
בקיצור המספרה הזאת היא בראשון לציון והיא הכי מוזרה שיש החלק של הממתינים (שהוא אמור לראות
מה הספרים עושים למסתפרים) הוא בצד ממש זתומרת שהממתינים לא ראו מה עושים, בקיצור הספר
הציע לי לנסות קו חדש, ארוך לקצר אז הסכמתי פתאום רון כזה בא ככה כזה:"סיימתם?" ופתאום הוא מסתכל
על הריצפה ורואה  מיליוני שערות, כמעט הוא התעלף, לא מצחיק.
ולפני שאני גומרת את הפוסט עם משפט קטן, אני רוצה להגיד תודה על התגובות המעודדות בפוסט הקודם.
והמשפט:"קשה יש רק בלחם, וגם אותו אוכלים"
אוהבת, רונה.

נכתב על ידי , 6/4/2009 11:14   בקטגוריות אהבה ויחסים, פסימי, שחרור קיטור  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פוסט ראשון


שבת בבוקר, 12:21
מזל שיצאתי מהפנימייה לקראת פסח, יצאנו ביום חמישי, אני הגעתי הביתה ביום שישי בצהריים.
לפני כן ישנתי אצל חברה, למרות הריב עם ההורים והקטע עם רון, הם שונאים אותו, הוא יודע אתזה,
לא כול-כך אכפת לי כי תמיד ההורים שלי אמרו שאני "שלילית" הריב איתי התחיל בזה שהם ראו אותי מתנשקת איתו,
מה הביג-דיל פה?! אז מצאתם אותי מתנשקת איתו, הם כנראה עדיין לא הפנימו שב-13 לחודש אני בת 17.
המשך הריב היה כשהם תפסו אותי ואותו בשיחה לא מי יודע מה נורמלית:
~רון מוציא סיגריה ואת המצית הורודה שלו ומתחיל לעשן~
"נו, אף פעם לא תנסי?" הוא כאילו אמר אתזה לעצמו אבל ידעתי שהוא רוצה תשובה.
"לא יודעת"
"מה זאת אומרת?"
"שאני לא יודעת" צחקתי צחוק מזוייף לגמרי.
"הבנתי אותך" הוא צחק צחקוק קצר.
~הוא מנסה לדחוף לי ת'סיגריה לפה~
"דייי רון" במין טון מצחיק שכזה, ההורים שלי יותר מידיי רציניים כדי להבין שכול זה היה בצחוק (!!!)
כמובן שלי לא היה כוח וזמן להסביר להם, מזל שרון לומד איתי בפנימייה, הוא ביקש מההורים שלו להיות בפנימייה
רק בגללי, ממש מתוק מצידו, חשבתי לשאול אותו מה הוא אומר על זה שאני אבוא אליו ונחגוג את הפסח
יחדיו, לא נראה לי מנומס משהו, אוף, כול-כך אינלי כוח לדודה סימה עם העוגות שהיא דוחפת לי כדי שאני אשמין.....
~~~
ישלי איזה מין שאלת התייעצות קטנה, כדאי לי להשלים עם אמא? לא עם אבא, (במילא הוא היה מרביץ לי כשהייתי
קטנה) פשוט ישלי כול כך הרבה דברים לספר לה, בכול זאת היא אמא שלי.
ובקשה אחת קטנה מכם: בבקשה אל תגיבו תגובות נאצה, אני כול-כך אשמח לתגובות מעודדות בפוסט
הראשון...כול-כך...
שבת שלום לכולם!

נכתב על ידי , 4/4/2009 12:54   בקטגוריות פסימי, אופטימי, ביקורת, פנימייה, פסח  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





214
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , תרשו לי להעיר , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפְסִיכוֹפֲתוֹלוֹגְיה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פְסִיכוֹפֲתוֹלוֹגְיה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)