פתאום הבנתי שכאשר מותירים בצד את כל הבעיות, שוכחים מהכל, לא נותנים לאף בחור להטריד אותך- אפשר באמת להנות משיחות תמימות, לצחוק בקולי קולות, ולהעביר את הזמן בהנאה, בלי סיבה מיוחדת. באמת שאני לא דורשת משהו חוץ מזה, אני מעדיפה לסיים ככה את השבוע מאשר לחזור הביתה מלאה במחשבות שלא עוזבות אותי, מלאה בכעסים- בעיקר על עצמי, על איך שאני נותנת להרבה דברים שוליים מסביב לשבש לי הכל. אני לגמרי מרוצה, מזמן לא חזרתי אחרי יציאה רגילה שכזו ושום דבר לא התרוצץ לי בראש; לא איך הוא מתייחס אליי, לא מה היא אמרה, לא מה הם עשו- פשוט כלום, לפנות בוקר של יום שבת- ואני שלווה. זה חדש.

מה שהצליח לעורר בי תחושה טובה היא העובדה שהצלחתי להעלים את כל הרגשות שהיו לי כלפי הבן-אדם הדוחה ההוא, ושאפילו הפסקתי להעריך אותו או לרצות להיות קרובה אליו באיזשהו אופן. הוא פשוט הולך כל-כך להתחרט (הוו, אני כזאת מזל עקרב. אז מסתבר שאני כן נקמנית..), ולמרות שיש בי צד שהולך להתגעגע אל האדם המתוק והאכפתי שטמון בו- אני לא מוכנה להיות עוד אחת שהוא ישחק בה משחקים ושתעזור לו לטפח את האגו שלו. אני שלמה עם ההרגשה ושלמה עם ההחלטות שלי, וזה משהו שלא קרה לי הרבה מאוד זמן. אני מקווה שהביטחון העצמי שלי שקצת התחמק לי בין האצבעות לאחרונה ישוב להיות בחיקי ויחזיר אליי את אותם תקופות נהדרות שאני לא מפסיקה לחשוב ולהתגעגע אליהם, היו תקופות כאלה, שבהם היה לי טוב בכל מובן המילה. 

אז..שנפתח בתקופה אופטימית?