בלי הקדמות ובלי כלום, קבלו את הפרולוג והפרק D:
פרולוג
-נקודת מבט של ביל-
אף פעם לא חשבתי על זה שבאחד מין הימים אני אזדקן, ובסופו של דבר אמות.
תמיד ידעתי שטום ימשיך בחיי הסטוצ'ים שלו, אך לבסוף ימצא את האחת שלו - הייתי בטוח בזה. הייתי בטוח גם בזה שגם אני אמצא את האחת שלי.
אבל בזמן האחרון פחדתי להיות בטוח.
הכל היה כל כך שיקרי, עד שאפילו לא הייתי בטוח במה שהחברים הכי טובים שלי אומרים לי.
מסע ההופעות הזה עמד להיות הצלחה מסחררת בשביל טוקיו הוטל, הלהקה המצליחה שהקמתי עם אחי התאום, טום, ושני החברים הטובים שלנו - גיאורג וגוסטאב.
דוויד הבטיח לנו שאחרי המסע הזה, כל העולם יכיר את טוקיו הוטל, ויעריץ אותה.
בפעם השניה בחיים שלנו, התרגשנו ממסע ההופעות הזה (הפעם הראשונה הייתה כשיצאנו למסע ההופעות הראשון).
אז למה הכל השתבש?
פרק 1
-נקודת מבט של קמילה-
"קמילה!" צעקרה פילחה את בוקר יום ראשון.
התרוממתי לאט לאט מהכרית הרכה שלי והבטתי סביבי בטמטום. הייתי בטוחה בזה שאני ניראת כמו אידיוטית מושלמת.
"בווווו!"
קפצתי בבהלה. הקול היה של טיילור שברוב טיפשותה, ניסתה להבהיל אותי.
התרוממתי מיד והתחלתי לרדוף אחרי טיילור שנראתה מאושרת.
"טיילור! את פשוט מתה! את יודעת שאסור להבהיל אותי! אני כל כך עומדת להתנקם בך עכשיו! טיילור!!!" צרחתי עליה בזעם בעודנו רצות ברחבי הדירה הגדולה של ההורים של אנג'לה.
אנג'לה יצאה מהמטבח ועקבה אחרינו במבטה, בעוד שתינו רצות מחדר לחדר.
"תפסיקו! ההורים שלי חוזרים כמה שעות! צריך להיות מסודר כאן!" היא פקדה עלינו והתקרבה במהירות אליי בשביל לעצור אותי.
היא תפסה אותי בחולצה הענקית בה ישנתי ונתנה בטיילור מבט ערסי.
"מה? היא ישנה כל כך מתוק, עד שפשוט הייתי חייבת להעיר אותה." התממה טיילור ובחיוך נכנסה בחזרה לחדר.
אנג'לה שיחררה אותי ונאנחתי בעצבים.
"מה השעה?"
אנג'לה הסתכלה על השעון המתכתי שהיה תלוי מעל הראש שלי. "אחד עשרה בבוקר."
"פאק! אימא שלי תהרוג אותי!" נבהלתי ורצתי לחדר בשביל להתלבש.
"בהצלחה." קראה אחרי אנג'לה.
התחלתי להתלבש במהירות.
טיילור לידי ישבה וצפתה בטלוויזיה, למזלה, היא התקשרה בלילה לאימא שלה ואמרה שהיא נשארת לישון אצל אנג'לה. אני הייתי כל כך שיכורה, עד שלא חשבתי על זה בכלל.
זכרתי במעורפל מה שקרה בלילה האחרון.
זכרתי הרבה מוזיקה וטראנסים, את החולצה האדומה שלבשתי, שהדגישה לי את הגוף, את מייקל ואת הנשיקה.
חייכתי בטמטום כשנזכרתי בנשיקה שלי עם מייקל. הוא היה כל כך חמוד עד שלא יכולתי שלא להיכנס איתו לשבע דקות בגן עדן בחדר של אנג'לה.
"קמי! תראי! טוקיו בטלוויזיה!" קראה טיילור והתיישרה מיידית.
"מה טוקיו?"
"טוקיו הוטל! הם עומדים לצאת למסע הופעות באירופה ואמריקה! ויש להם מבצע חדש!" טיילור כל כך התלהבה עד שלא יכולתי שלא לעצור ולהתקרב אל הפלזמה השחורה.
"כן כן! שמעתם נכון, טוקיו הוטל! 4 זוכות מאושרות יזכו לצאת עם הבנים למסע ההופעות ולחיות איתם במשך 4 חודשים!" קרא הקריין בטלוויזיה ועל התמונות הריצו תמונות של הרביעייה.
"אומגאד!!!!" צרחתי בטירוף וטיילור הצתרפה אליי.
אנג'לה מיהרה מהמטבח. "מה קרה?! אתן נשמעות כאילו דוקרים אתכן!"
הקריין חזר שוב על ההכרזה כמה פעמים ואנג'לה לא נזקקה לשום הסברים.
"אל תתלהבו. זה הגרלה על כל אירופה ואמריקה." היא אמרה בפסימיות והתיישבה על הכורסה לידינו. "לא מיהרת הביתה או משהו?" הזכירה לי.
"שיט, נכון! אבל טיי, תבדקי מה הכללים של ההגרלה ותרשמי את שלושתינו." זרקתי לטיילור בעודי לובשת סריג שחור על החולצה הלבנה.
"מה אני קשורה?" קראה אנג'לה במחאה.
"אם אנחנו זוכות את באה איתנו!" קראה טיילור בשמחה.
"לא!"
"למה?" שאלתי בתדהמה. החלום שלי היה לפגוש את טוקיו הוטל. במיוחד את ביל...
"כי אני לא כל כך אוהבת אותם." אנג'לה משכה בכתפיה.
"לא נורא." צחקה טיילור ונכנסה הלכה לחדר של אנג'לה.
"לאן זה?" צעקה אחריה אנג'לה.
"למחשב. להיכנס לאתר שהיה בפרסומת. אני הרי צריכה לרשום אותנו." הקול של טיילור היה חלש יותר בגלל המרחק.
סיימתי לשרוך את השרוכים של הסניקרס וקמתי לחבק את אנג'לה.
"דברי איתי ברגע שאת מגיעה הביתה." היא אמרה לתוך השיער שלי ושיחררה אותי.
יצאתי במהירות והתחלתי לרוץ ברחובות הארוכים של מנהטן. אני, טיילור ואנג'לה גרנו במנהטן. שלושתנו ממש אהבנו אותה, למרות שהיא הייתה רועשת ומזוהמת.
קיוויתי להגיע הביתה מהר ככל האפשר, בשביל להסביר לאימא למה לא חזרתי הביתה.
-נקודת מבט של ביל-
"לא!" צעקתי.
"ביל, זה יהיה מעולה בשביל המסע הופעות. תחשוב על הלהקה!" דוויד ניסה לשכנע אותי.
"לא! אני לא מסכים שארבע בנות יגורו איתנו במשך ארבעה חודשים! זה טירוף!!!" צרחתי.
טום ישב כולו מחיוך, למה לו לא להסכים? הרי עם הן יהיו כוסיות... אז הוא בטוח ישכיב את כולן. גיאורג וגוסטאב הסכימו, וכעת ישבו בשקט על ספת עור מאחורינו.
ישבנו ארבעתנו במשרד של דיוויד. זאקי חיכה לנו בחוץ עם האוטו.
"לא!" התעקשתי.
"תחשוב על זה. זה יהיה ממש ממש טוב ללהקה. זה מקדם בטירוף את מסע ההופעות ומכפיל את כמות הכניסות לאתר של טוקיו הוטל."
במשך 5 דקות ישבתי בשקט וחשבתי. בנתיים טום ודיוויד דיברו, גיאורג בהה בחלון וגוסטאב שמע מוזיקה באוזניות שלו.
"בסדר! אני מסכים..." מילמלתי ושילבתי את ידיי על חזי, כמובס. "אבל שהן לא יעזו להיכנס לחדר שלי!"
טום צחק. "אל תדאג, אתה עוד תעמוד לפניהן על הברכיים בשביל שהן יכנסו איתך לחדר." הוא הדגיש את ה'איתך' והוצאתי לו לשון.
"מצוין. אתם משוחררים, אני אלך לארגן את הכל." אמר דיוויד וחטף את הטלפון מהשולחן והתחיל לחייג מספר במהירות.
יצאנו אחד אחרי השני.
המסע הופעות הזה כבר התחיל לההרס כבר עכשיו.
זהו (:
מקווה שאהבתם.
בלה ♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
THStory's ~ Bella