עבר זמן רב מאז כתבתי כאן משהו, או בכל במה שהיא מלבד המחברות שלי, אבל כשקראתי בבלוג של חבר התעוררה בי הכמיהה ליצור ולחלוק עם העולם את פרי היצירה האישי שלי. סביר ואף מאוד יתכן שאני כותבת את השורות הללו בשביל עצמי בלבד ואיש מלבדי לא יקרא אותן, אך בסופו של דבר מה זה משנה? העיקר הוא שאני עושה משהו בשביל עצמי ומנסה. כולי תקווה שיהיו אנשים שימצאו במילותיי תועלת.

לכבוד החזרה של הבלוג לתפקוד אני אפרסם שירים מהשנה האחרונה (בתקווה שידגישו את השיפור העצום שלי מאז התקופה שבה כתבתי כאן).

כמה מילים על השירים לפני שתקראו: אני לא חושבת שאני טובה בכתיבת שירים, אני מעדיפה לכתוב סיפורים. בכל זאת, שירים הם כלי מרהיב להבעת רגשות והם אמנות מדהימה ומטלטלת כשהאדם הנכון כותב אותם. מרבית השירים שלי מדכאים מאחר שאני כותבת שירים אך ורק בשני מצבים- כשאני עצובה או כשאני צריכה לכתוב משהו לכבוד מאורע כלשהו (ובדרך כלל השירים שנכתבים מתוך אילוץ נראים בהתאם). כתוצאה מכך השירים שלי די עצובים אבל חשוב לי מאוד להדגיש שכמעט אף אחד מהשירים לא מתאר מצב הקשור לחיי, רובם מתארים מצב בדיוני שלא חוויתי אבל מתאר את תחושותיי או מחשבותיי. כעת אתם יכולים לקרוא.

קריאה מהנה ואשמח לתגובות.

כניעה

שוב תובסי בטרם נאבקת
שוב תצייתי דומם בטרם זעקת

וארצה תיפלי מיוסרת ושבורה

כמיותמת מאפשרות בחירה

שוב תיכנעי בטרם התנגדת

שוב תותרי מבלי שעל שלך עמדת

ועל ברכיך תכרעי כנועה ומובסת

כשהמציאות את חומתך הורסת

שוב שומרי מבצרך ינוצחו

שוב כל מגיניך יברחו

ותיוותרי לבדך ללא ביצורים
בלי כלי נשק אל מול הצרים

ושוב דגלך הלבן יונף אל על

שוב תעמדי בדד בראש המגדל
מסביבך רק שממה ועיי חורבות

ומעינייך ניגרות דמעות צורבות

זיכרון ושכחה

אני רוצה לשכוח את עצמי
כי רק כך אוכל לשכוח אותך
משום שאת כל עולמי הפנימי
תופס זיכרון של דמותך

אני רוצה לשכוח אותך
כי רק כך אוכל לזכור אותי
משום שכל עוד אני איתך

כל דבר מלבדך אינו מהותי

אני רוצה להתרחק ממך
כי רק כך תרצה אותי קרוב
משום שכשאני לא עימך
אתה מתפתה יותר לאהוב

אני רוצה שנזכור אותנו
כי רק כך נישאר כפי שאנחנו

 
בחלוף העונות

עולה בי זיכרון על ימי הכפור
שבהם העולם עוטה אפור
את עימי בשדה, צנומה ורועדת

אל גופי החם אט נצמדת

שערך ספוג מים, גם שמלתך

ולראשונה אני מנשקך

והנה אני נזכר שוב

בימי התחדשות ולבלוב

בניצנים על העץ בשדה ירוק

ובצלצול צחוקך המתוק

בשערך שושן אדום שזרתי

ואת מילות אהבתי לך אמרתי

עתה אני נזכר בימים שמשיים

שבהם השדות מזהיבים

את שרועה בשדה החרוך

ובינות לשיבולים המתקת חיוך

שערך זהר בזוהר חמה

ואני אהבתיך בדממה

נזכר אני בימי התערטלות העצים

ימים שבהם הענפים מציצים

ואת מרסקת את העלים הקמלים

שארצה באטיות נושרים ונופלים

שערך התבדר ברוח הסתיו

וידעתי שבך אני מאוהב

ושוב ימי מטר סגריריים
מלווים בשמיים אפורים

קור עז חודר לעצמות

ויללות רוחות מנשבות

העץ עוד ניצב בשדה, אני תחתיו
אך אנחנו כבר לא יחדיו

יש לי עוד הרבה אבל מאחר שאני לא רוצה להכביד על ראשיכם אוסיף עוד בהמשך.
חשוב לי מאוד לומר שכל השירים נכתבו על ידי ולא אקבל שום העתקה.
שלכם,
שלי