________________________________________

הגשם ירד, היה קר, רצתי בגשם. כמה שיכולתי, למזלי הייתה מסעדה פתוחה, רצתי אל פתח המסעדה.
בוום. הרגשתי שמישהו התנגש בי. פקחתי את העיניים והבטתי, בחור צעיר, מנומש, בעל שיער מתולתל הושיט לי יד וחייך.
הוא היה מוכר, כאילו הוא קשור איך שהוא אל העבר שלי,
"מצטער, לא שמתי לב אלייך" הוא אמר מחויך. "זה בסדר, אשמתי, תודה" הודתי לו. לא מזמן עברתי לגור בלונדון, אימא שלי גרה פה,
במקור אני  גרה בפריז עם אבא שלי, אבל החלטתי לעבור ללונדון. "חדשה פה באיזור?" הוא שאל.
"אממ.. כן, בערך." אמרתי מעבירה את מבטי אל עיניו הכחולות, שקעתי בהן, לא הצלחתי להזיז את העיניים, איך אומרים, נפל לי האסימון. הצלחתי להבין מי זה,
"אתה?" שאלתי מפוחדת. "מה אני?" הוא השיב.
"ד..ד..דני ג'ונס?" גמגמתי, לא האמנתי שזה הוא, אחרי 3 שנים אני רואה אותו. לא האמנתי, רגע קסום, החיוך והעיניים שלו.
השפלתי את מבטי. "אני..אני..ליסה! בשבילך זה היה אליס!" דמעות זלגו מעיניי. לא הצלחתי לעצור את עצמי, התחושה שאני רואה אותו,
"ליסה? את..את לא מבינה כמה זמן!" הוא שם את ידו על סנטרי בעדינות והסתכל עליי המום.

הוא הרגיש איך דמעה אחר דמעה זלגה על לחיי, לא יכולתי, פשוט פרצתי בבכי וחיבקתי אותו, הרגשתי איך אני מתגעגעת אליו,

"התגעגעתי אלייך כל כך. בחיים לא חשבתי שנתראה עוד פעם, תאמיני או לא, מה שאת רוצה, אבל אני עדיין אוהב אותך, אני כל הזמן חושב עלייך!" הוא אמר מחבק אותי חזק.
"גם אני, אנחנו חייבים לדבר." אמרתי לו.
אתם בטח שואלים מי אני, מה הקטע שלי עם דני, אבל אני לא אוכל בשלב זה לענות על השאלות האלו.
דני הושיט את ידו לעברי, החזקתי את ידו והוא לקח אותי לאחד מהבניינים שהיו שם,
"הנה.. זוכרת? שכתבנו בטוש על הדלת ליסה ודני?" הוא שאל מחייך, מוחה את הדמעה שזלגה לו על הלחי, פעם ראשונה שראיתי אותו בוכה,
הסתכלתי על מה שהיה רשום, זכרונות רבים עלו במוחי. הייתי רק בת 18, מאוהבת, כמו כל נערה.
"נוו? מה את אומרת?" הוא שאל. "אני לא יודעת, אני לא מבינה למה אתה מראה לי את זה." אמרתי.
"כדי להזכיר לך את מה שהיה." הוא אמר.

"ליס? זאת את?" אמרה נערה צעירה, גבוהה למדי, מוכרת הייתה. "לור? יוואו! שנים! התגעגעתי אלייך כל כך!" צעקתי מהתרגשות וקפצתי עליה.
"אני קראתי את המייל. ממש שמחתי שאת עוברת ללונדון, מי זה החתיך?" היא צחקקה.
טיילור היא חברה הכי טובה שלי. היינו חברות טובות מאוד שגרתי בלונדון בגיל 17,

"דני ג'ונס" הקול שלי התחלש, היא החליפה את החיוך במבט מופתע.
"מה..מה.. מה..דיברתם?" היא שאלה מחבקת אותי, עניתי לה בשלילה והיא הרגיעה אותי. "האלו אני עדיין פה" הוא אמר.
"סליחה." טיילור אמרה.
"אני מציע שתבואו לבית שלי, אבל אל תיבהלו כי גם דאגי, טום והארי יהיו שם" הוא אמר.
"כדי לדבר?" שאלתי חוששת.
הוא הנהן, שאלתי את טיילור עם היא באה והוא הוביל אותנו אל הבית שלו, נכנסו, היה רעש, צחקוקים, ריח של אלכוהול.
"מצטער, הבנים פה." הוא אמר.
שלושת הבנים האחרים מהלהקה ישבו בסלון, מצחקקים, שותים ומעשנים. זה היה מוזר בשבילי, כי לא חונכתי ככה.
עברנו לידיהם. "סתמו אתם לא קולטים שאני חייב לדבר איתה?" הוא צעק והם הביטו אליו במבט שואל,
טיילור ואני נכנסנו לחדר קטן שהיה שם. "איזה כוסיות.." אמר הארי מצחקק, דאגי וטום הנהנו.
טיילור גלגלה עיניים ואני שיחקתי בשערי, מחכה שדני יכנס. "טוב. תסבירו לי מה קרה, הבנתי שהיה בניכם רומן, אבל למה כל הרגשי? מה קרה?" טיילור שאלה מסוקרנת.
"טוב. אני לא סיפרתי את זה לאיש, בגלל המקרה הזה עזבתי את דני לתמיד. למרות שאהבתי אותו כל כך. אבל הייתי במצוקה." הקול שלי רעד,
פרצתי בבכי, טיילור סימנה לי להמשיך, דני בלע רוק וחיבק אותי.

"הכל קרה ככה..לדני היה חבר... לא ממקפליי, חבר רגיל," לא יכולתי להמשיך. הראש שלי התפוצץ, דמעות זלגו במהרה,
הלב שלי דפק.

__________________________________________________

רוצים עוד? רק תכתבו,רוצים להיות בקבועים? תכתבו.

רוצים להגיב תגובה בונה, מה לשפר? מה לא אהבתם? מוזמנים. ^^
לוסע שאוהבת אותכם.