היא- פרק ד'

עברו שבועיים...

ולנטיין סלנה ואן כבר התיידדו מאוד.

כך קרה שהנער הסיט מדרכו סבך קוצני של ענפים וניכנס לחצר האחורית של ביתה של סלנה. החצר זכתה בצדק בשם 'הגונג'ל '

והרי היא היתה היחידה שלא טופלה שנים בכל הרחוב.

"סלנה?" הוא קרא."אן?"

"אני כאן, יצור." השיבה סלנה מגגו של בית קטן שעמד על האדמה, ניראה שהתכוונה לטפס על עץ גבוהה שניצב לידה.

"תרדי." פסק הנער.

סלנה שקלה זאת מספר שניות וקפצה מטה.

"what ?"

"איפה אן?"

"ממש מאחורך" ענתה אן.

"כן סופר דרמטי" צחק ולנטיין.

בזמן שדיברו ירד לו החושך וכיסה את הג'ונג'ל.

"איזה תאריך היום?" שאל ולנטיין.

"ה-15 למה?" ענתה אן.

"מה?!" הנער נראה מבוהל מאוד " אני, אתן.... עופו מפה!!!"

הוא דחף את סלנה ואן מחוץ לבית אליו נכנסו.

הן מהרו לטפס על העצים הענקים והפרועים שהטילו את צלליהם המפחידים על ולנטיין. נראה שהנער נאבק בעצמו בנסיון שווא להשאר בתוך מבנה העץ. לבסוף סגרו עליו הצללים מכל כיוון מותירים אותו לחסדי אור הירח המלא....

******************************************************************************************************************

"לא הוא לא יכול להראות להן את זה עכשיו!" זעקת היאוש המחרידה הפרה את דממת ליל הירח המלא והתחלפה ביללת זאב מקפיאת דם.