השמיים הם הגבול- סיפור בהמשכים (:

וואוו !

אני לא מאמינה !

80 תגובות?! אין אין עליכם !!!

טוב אז ככה, אני רוצה להקדיש את הפרק ל: כמעט אנושית

אני כול כך אוהבת את הסיפור הזה ! :D

שנגיע לפרק ?

הפרק :

פרק שמונה עשרה:

 נעמי-

לא מגיע לו את זה, לא מגיע להם את זה, הם עברו כול כך הרבה בחיים והכול קרה בבת אחת, אני לא יודעת איך אל הצליח בשנתיים האלה לשרוד בלי אבא ובלי אמא, איך הוא הצליח לגדל את הילדים, את צ'ייס שניהיה מורד ואת ג'ן וקים שצריכות כול כך הרבה תשומת לב, איך הוא נתן להם אהבה וחום שלו בעצמו אין?.
"הי," הוא נכנס לחדר של ג'ן וקים ששם אני ישבתי, הרדמתי אותם, רציתי לתרום ממה שיש לי, לפחות בזה, "נרדמו?" הוא שאל ונישק לי במצח.
"כן, מה עם צ'ייס?" שאלתי וזה חייך, השניים הלבנות שבצבצו מתוך שפתיו היפות זהרו בחושך ששרר בחדר
"נרדם, הוא עובר הרבה" אל אמר ואני חייכתי אליו, "מה אתה הולך לעשות?" שאלתי אותו בחשש אך הוא חייך, ואני ראיתי שזה חיוך אמיתי, איך הוא מחייך שהוא יודע שיכולים לגלות את הסוד הכי גדול שלו?
"זה לא משנה עכשיו, זה לא צריך להדאיג אותך, החיים מלאים בהפתעות נכון?" הוא שאל והזיז את שיערי מפניי ואני חייכתי, הוא כזה מדהים, אני לעולם לא הייתי מסתכלת על החצי כוס המלאה בדרך שהוא מסתכל החיים שלו כול כך מסובכים אבל הוא ממשיך לחייך וליהנות מהם, מאיפה בא כול הכוח הזה?
"מה אתה הולך לעשות אם היא תשאל איפה אמא שלך?" שאלתי אותו וזה נאנח
"השמיים הם הגבול נעמי." הוא אמר לי, הוא נשק לי במצח ואני כיווצתי את העניים, הוא תפס בידי והלך איתי לכיוון החדר שלו ושל צ'ייס שהיה כבר בחלום השמיני, הוא הושיב אותי על הקצה של המיטה שלו והוא התיישב לידי, הוא תפס בראשי והסתכל לי עמוק בעיניים, העיניים האפורות ירוקות שלו הביטו בי כול כך מעמוק ואני שקעתי בתוכן.
"תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב נעמי כי זאת הפעם האחרונה שאני הולך להגיד את זה להלילה, יהיה טוב" וחרט את שתי המילים הכול כך משמעותיות לחייו בתוך מוחי, יהיה טוב?.
"אתה מבטיח לי אל? אתה מבטיח לי שיהיה טוב?" שאלתי וזה לקח נשימה ארוכה
"אני מבטיח לך נעמי" הוא אמר
"אבל מה תעשה? אל אתה לא יכול להבטיח משהו שרוב הסיכויים שזה לא ייקרה!" אמרתי וזה נאנח בפעם החמישית להלילה
"אני לא יודע מה אני יעשה נעמי אבל להלחיץ לא יעזור לאף אחד נכון!?" הוא שאל ואני הנהנתי
"מצטערת אל אבל זה מלחיץ אותי!" אמרתי ושמתי לב שעניי מאדימות לאט, לאט
"אולי נעבוד עליהם?!" צ'ייס קפץ חצי מת מהמיטה כאשר השמיכה נפלה מעליו וזה נשאר רק עם תחתונים
"א. תרים את השמיכה!! ב. איך בדיוק נעבוד עליהם מוח?" אל שאל אותו וזה חייך
"הי, לחשוב זה תפקיד שלך לא שלי, אני אמרתי את דברי החוכמה שלי להיום" הוא חייך חיוך ערמומי והעיף את ראשו חזרה לכרית
"לשנה" אמרתי ואל צחק
"למה לזלזל נעמי? את רואה שכן יש לי הברקות!"
"כמו שנעמי אמרה פעם אחת לשנה! עכשיו תחזור לישון!" אל אמר לי
"לא רוצה," צ'ייס התנגד "הערתם אותי עם הדיבורים שלך עכשיו תתמודדו" אני ואל העברנו מבטים והחזרנו את מבטנו השואל אל צ'ייס
"הרעיון של הדיביל יכול לעבוד אתה יודע" אמרתי בחיוך אחרי מספר שניות של מחשבה
"נעמי, את אמרת בעצמך הוא דיביל, הוא רק יסבך אותנו עוד יותר" אל אמר ואני צחקקתי
"הי! אני לא דיביל!" הוא קפץ ממקומו שוב והשמיכה שוב, ירדה מגופו
"אתה דיביל" אני ואל אמרנו ביחד
"טוב אז אני דיביל שחוזר לישון! לכו גם אתם! קרציות!" הוא אמר והחזיר את ראשו לתוך הכרית אל הרים את השמיכה וכיסה אותו "זה שאתה חושק בגוף שלי לא צריך לעניין אף אחד" צ'ייס אמר בקול רדום ואני ואל גיחכנו, אל קם ממקומו והושיט לי את ידו ואני תפסתי בה ברצון והתקדמתי אחריו אל הסלון שם התיישבנו והבטנו זה בזו למשך מספר דקות ארוכות בהן התעמקתי בפניו היפות של אל.
"נעמי זה רק יסבך אותנו" אל המשיך את שיחתינו
"לא בהכרח" אמרתי בחיוך ערמומי וזה הסתכל עלי במט שואל ומחכה לי שימשיך.

אל-

הרעיון של נעמי הכניס אותי ללחץ אך קיבלתי אותו בשמחה- אין לנו משהו יותר טוב לעשות נכון?.
נעמי נרדמה לצידי בספה ואני חיבקתי אותה בחוזקה, מחכה לשעה שבה אצטרך לקום שוב לעבודה, מחר כנראה אבריז מהלימודים אך נעמי מחריכה אותי לקום בצהריים וללמוד איתה לבגרויות, הבטתי בשעון כאשר היום מתחלף ועל הצג הופיע תאריך משונה- עוד יומיים יש לי יומולדת?!.
הייתי מופתע מעצמי, איך שחכתי? קמתי ממקומי מגחך זה הולך להיות היום המאושר ביותר בחיי, אני סוף, סוף אהיה בין שמונה עשרה ואוכל לקחת אחריות על המשפחה שלי, סוף, סוף יוכלו להעסיק אותי בכול מקום שרק ארצה, המחשבה העלתה לי חיוך מרוצה והתקדמתי לכיוון החדר שלי ושל צ'ייס ופתחתי את הארון, הוצאתי משם שמיכה וחזרתי אל נעמי שהמשיכה לישון בנחת.
כיסיתי אותה והדבקתי לה נשיקה קטנה על המצח, מה הייתי עושה בלעדיה?.
הרמתי את המפתחות שלי מהשולחן והתקדמתי לכיוון הדלת, מעביר מבט אחרון לאהובתי ולכול הבית שלי ויוצא בשקט כמו תמיד.
התהלכתי ברחוב מאושר, עם חיוך אמיתי וגדול על הפנים, סוף, סוף אני יכול לקחת בעלות על הבית, על האחים שלי, על המשפחה שלי, לא צריך להתחבאות יותר, לא צריך לפחד, גם בלי שיידעו את הסוד אני לא צריך לפחד אם יידעו את הסוד.
אני לא צריך מסיבה, אני לא צריך מתנות, אני צריך רק לשבת עם המשפחה שלי ועם נעמי כמובן ופשוט, ליהנות.
"אתה נראה מאושר!" אלן צעק לי כאשר הוא מחליף גלגל למכונית אדומה ויפה, לי אף פעם לא היה לי רישיון, טוב לא ממש הספקתי להוציא.
"אני אכן מאושר אלן! זה היום הכי מאושר בחיים שלי!," אמרתי ואז נזכרתי שזה לא ממש היום הולדת שלי "טוב עוד יומיים יהיה היום המאושר בחיי אבל זרום!" אמרתי, זרום? מה נהייתי צ'ייס?
"יום הולדת אה?" הוא שאל ואני הנהנתי, אלן לא יודע על המשפחה שלי, הוא רק יודע שאנחנו עניים ושההורים צריכים עזרה אז אני הלכתי לעבוד, אלן הוא חלק מהמשפחה שלי, הוא לא נותן לי להפסיד ימיי לימודים אבל לפעמיים אני מתווכח איתו והוא נותן לי להישאר בתנאי שמחר אני לא עובד.
"כן!!" צרחתי וזה צחק
"טוב יאללה תתחיל לעבוד יש הרבה דברים לעשות!" אלן אמר ואני קפצתי והתחילתי את העבודה.

צ'ייס-

התעוררתי כאשר השמיכה על הקצפה ואני שוכב על כול המיטה הגדולה.

פתחתי את עניי והאור שמהחלון סינוור אותי, החלטתי החלטה נועזה: לקום מהמיטה החמה!

יצאתי מהחדר כאשר אני גונב את הנעלים של נעמי שנשארו פה מה שאומר שגם היא ישנה אצלנו, שוב.

ומה שאומר שאני לא צריך לבשל! .

הסתכלתי על השעון יד של אל שנישאר על השידה שלנו כיוון שזה השעון היחידי שיש בבית, וואו!

עוד יומיים יש לאל יומהולדת! אני חייב לעשות לו משהו, מגיע לו, אני יודע שזה לא הפינוק הכי טוב שילד מבקש אבל זה כול מה שאני מבקש והוא נותן לי.

נכון אני לא מקבל כול מה שאני רוצה וזה לא סוויט לייף אבל זה החיים שלי, שאני קיבלתי ואני מקבל אותם באהבה.

יצאתי לכיוון הסלון וראיתי את נעמי ישנה, זה יהיה כול כך לא יפה להעיר אותה.

"נעמי!!" צעקתי וזאת קפצה ונפלה מהספה כאשר אני מתפקע מצחוק וזאת הסתכלה עלי במבט מלא שנאה.
"אתה!"
"אני!" אמרתי אך היא כבר הספיקה לקום ולהתחיל לרדוף אחריי, קפצתי על השולחן וזאת אחריי עד שלבסוף הרמתי ידיים

"די! הבנתי את הקטע! אני לא יעיר אותך יותר!" צעקתי וזאת צחקה והתקדמה אלי במבט מלא כעס ושנאה.
"לא. אתה לא תעיר אותי או תתקרב אלי יותר בחיים! בחיים שלך!" היא צעקה
"אבל אם אני לא יתקרב אלייך יותר בחים שלי לא נוכל לארגן לאל מסיבת הפתעה נכון?" אמרתי וזאת הרימה גבה עם מבט שואל

"עוד יומיים יש לחבר הבתול שלך יום הולדת!" אמרתי.

"חייב לארגן לו מסיבת הפתעה!!" היא אמרה ואני הסתכלתי עלייה

"זה מה שאמרתי!!" צעקתי עלייה וזאת צחקה

"לא אתה לא, זה מה שאני אמרתי" היא אמרה

"לא!" אמרתי וזאת התקדמה לסלון

"נכון!" היא אמרה ואני הסתכלתי עלייה במבט מבולבל וזאת צחקה והתיישבה

"שב, שב מארגנים" היא אמרה וחייכה חיוך זדוני ואני התיישבתי לידה עם דף ועט שהיא הקריצה מאיזה מקום לא ידוע והתחלנו לארגן את המסיבה.

מה אתם אומרים ? (;