השמיים הם הגבול- סיפור בהמשכים (:

היי חבריה! אם חשבתם שזאת שוהם אז תחשבו שנית P:

לא ולא ! זאת לין שפרצה באישור של שוהם לבלוג שלה, כתבה למענה ולמענכם פרק שלם וארוך במיוחד!

כןכן אני כתבתי הכול לבד ולמה זה? כי הכלב החצוץ (שוהםXD) לא מצליחה לכתוב את הפרק הזה XD

טוב מקווה שתאהבו את הפרק P:

אל

בחיים שלי לא ביקרתי בבית של נעמי, בחיים שלי לא ישבתי בבית יותר גדול מהבית שלי, בחיים שלי לא ראיתי בית שדומה לבית של נעמי. איך לעזאזל אני צריך להעמיד פנים שאני גר בו?!

בהתחלה כשרק הבטתי בשער הבית הענק של נעמי נחרדתי, כול יום היא מבלה את זמנה בבית הקטן והמבולגן שלי, לסדר אין לי הרבה זמן וצ'ייס דואג לזה. כשבא לו.

אני לא מאמין שהיא נמצאת בבית שלי ועוד נהנית בו, הרגשתי כול כך עלוב כשנכנסתי אל תוך שטח החצר הענק של הבית המפואר שעמד מולי.

השומר של הבית הביט בי במבט מסוקרן והרים את מקפי השמש שלו מעיניו

"אתה?" הוא שאל בקול מאיים, בלעתי את הרוק שלי

"אל.." עניתי בשקט והשפלתי את ראשי מטה לכיוון הרצפה היקרה של החצר הגדולה, השומר הרים דף קטן והנהן כחיוך מתפשט על פניו

"כנס," הוא פתח את השער הגדול "שמעתי עלייך," החיוך שלו היה מזמין, חייכתי במעט ונכנסתי פנימה מתבלבל מהמקום הענק "תתקדם בשביל קצת הבנתי שנעמי מחכה לך בפנים."

"תודה." עניתי חלושות והתקדמתי פנימה, עושה צעדים איטיים וקטנים, מביט בכול פניה ופניה בחצר הגדולה שנראתה כמו חלום רחוק למעני.

כמו שהשומר אמר הדלת הרשית הייתה פתוחה וראיתי את נעמי עומדת בה, היא לבשה בגדים פשוטים למדי וגם חשופים וזה גרם לי לחייך אך לתהות יותר ויותר כמה עוד בגדים כאלה יש לה בחדר הענק שמחכה לי?

עליתי בגרם המדרגות הקטנות ונעמדתי בכניסה לבית, נעמי קיבלה אותי בנשיקה טעימה של טעם של שוקולד שהרבה זמן לא טעמתי, תפסתי במותנייה וקירבתי אותה אליי, לא נותן לה להרפות.

"אל-" נעמי התנשמה בכבדות אחרי שהתנתקה מימני בכוח ואני גיחכתי והבטתי מפתח הדלת הקטן אל תוך הבית ומיד הצטערתי על כך, הכול כול- כך גדול.

ידעתי שצ'ייס והבנות כבר מחכות לי בפנים, הם מיד אחרי בית הספר והגן הלכו לשם בעוד אני המשכתי לעבוד כמו חמור. הייתי סחוט וחיכיתי לרגע שבו אוכל להגיע שוב לבית ולישון.

"את טעימה, מה אכלתם?"

"שוקולד." נעמי גיחכה

"שמנים." גיחכתי איתה, היא תפסה בידיי ומשכה אותי לתוך הבית

"בוא תכיר את הבית שלך למשך העשרים וארבע שעות הבאות שלך." נעמי גיחכה ואני נגררתי אחריה אל תוך הבית שהיה מפואר יותר ממה שהיה מבחוץ מצידי הימני היה סלון ענק, ואני לא מגזים הוא היה ענק.

צבע הספות היו לבנות והן היו חלקות ונקיות, על השולחן היה כול מיני ממתקים וראיתי את צ'ייס יושב באמצע הספה, ממש נבלע לתוכה מבויש, הוא כנראה הרגיש כמוני.

קים וג'ן לעומתנו לא הבינו מה קורה ונהנו משהותן בבית הענק ומהממתקים והמשחקים שהיו מפוזרים על הרצפה.

"אל! ראית כמה דברים יש פה?" ג'ן קפצה ממקומה ונטשה את כול המשחקים שהיו בידיה ורצה אליי בידיים פתוחות, עזבתי את ידה של נעמי וירדתי על ברכיי, פותח את ידיי לרווחה ונותן לג'ן להיכנס פנימה ולחבק אותה בחוזקה, הרגשתי עקצוץ בלב, החמצה גדולה במצב שבו היינו.

ישבנו בבית שבכלל לא שלנו וקינאנו בו, קנאתי בנעמי שכועסת על ההורים שלה שלא נמצאים בבית אך נהנית מכול הדברים שהיא מקבל מהם ומהכסף שלהם.

"אל!" קים גם עזבה את הצעצועים שלה ונכנסה לתוך ידי, הן גיחכו שתיהן ואני חיזקתי את אחיזתי

"אל יש פה כול כך הרבה דברים!" ג'ן אמרה

"כמה דברים?" שאלתי

"ככה!" ג'ן סימנה לי בכך שפתחה את ידיה לרווחה את כמות הדברים, נעמי, צ'ייס ואני התחלנו לצחוק "אני גם יכולה לקבל ככה דברים בבית שלנו?" ג'ן שאלה, שוב העקצוץ בלב, החיוך שלי ירד וצ'ייס קם ממקומו והתקדם אליי

"יום אחד אני מבטיח לך שיהיה לך הכול, כמה שתרצי." חייכתי אליה, חיוך ענק עלה על פנייה המתוקות של ג'ן שעכשיו זהרו

"יש!" היא החלה לקפץ בבית ואיתה קים, קמתי ממקומי והסתובבתי אל נעמי, מביט בה בגלל הגבוה שלי מלמעלה, זה הדבר היחידה שאוכל להביט בה ככה.

"את משוגעת למה הבאת להן את כול הדברים האלה?" שאלתי

"כי מגיע להן, הן ילדות טובות." נעמי חייכה ואני נאנחתי

"גם אתה אכלת?" פניתי אל צ'ייס

"לא." צ'ייס ענה חד משמעית

"הוא החליט שהוא מחכה לך." נעמי נכנסה לתוך החיבוק שלי ואני ליטפתי את הגב שלה, כרגע נעמי גם הייתה בתוך החיבוק שלי באותו המצב רק שמולנו עמדו שתי נשים, אחת היא המורה שלי והשנייה ניחשתי שהיא העובדת סוציאלית, צ'ייס ישב בסלון כמו שתרגלנו לפני זה עם קים וג'ן ושיחק איתן במשחקים, או יותר נכון קים וג'ן שיחקו בצ'ייס בתור צעצוע.

"נעמי," המורה הופתעה לראותה בתוך החיבוק שלי "מה את עושה פה?"

"אני באתי לאל."

"אתם ביחד?" היא הופתעה ואני ונעמי גיחכנו

"כן." ענינו ביחד, המורה נאנחה והעבירה את מבטה אל העובדת הסוציאלית שהחלה לכתוב כול מיני דברים בפנקס קטן.

"חשבתי שאנחנו הולכים להגיע למשפחה נזקקת." האישה שבחנה אותי ואת הבית הענק של נעמי הרימה את מבטה מהפנקס והורידה במעט את משקפיה העגולים כלפי מטה, מביטה עמוק אל המורה שלי שנראתה לחוצה לרגע.

"כן.." היא גמגמה במעט, נעמי קרצה לעברי וצ'ייס קם ממקומו במהירות שבתוך ידיו נמצאת ג'ן ועל גבו קים

"המורה!" הוא בירך אותה לשלום, המורה הביטה בחרדה על הנער המופרע שמפריע לה תמיד בשיעורים ונאנחה

"שלום צ'ייס," היא בירכה את צ'ייס והחזירה את מבטה אל האישה שאינני מכיר אך כבר שנאתי "כבר במשך שנתיים שלמות ההורים של המשפחה הזאת לא עונים לטלפונים או להודעות שנשלחות אליהן בלי הפסקה, הנער הבוגר מגיע באיחור לשיעורים כול בוקר מחדש ויש ימים רבים שהוא נעדר בהם, ושלא נתחיל לדבר על הנער הקטן."

"מה כבר תגידי על הנער הקטן?!" צ'ייס ענה בכעס, העברתי אליו מבט מאיים והוא נאנח ושתק

"הוא מפריע בכול שיעור אפשרי, מבריז לאל הפסקה, אין יום אחד שהוא נכנס לכול השיעורים, לא מכין שיעורי בית בכלל, שאנחנו מנסים לפנות למישהו אחראי או מבוגר אנחנו מקבלים רק את האח הגדול שלו." המורה חדלה מדיבוריה והעובדת הסוציאלית לא נתנה רגע מנוחה לעט שלה שכתב ללא הפסקה על הפנקס הקטן, נאנחתי.

"למה אין תשובה בבית שלהם?" היא לא פנתה אלינו בכלל

"ההורים שלהם בחול, אני לא חושבת שההורים שלהם יכולים לנטוש משפחה כזאת גדולה בבית כזה ענק ולתת להם לעשות כול מה שהם רוצים, או לא לענות לטלפונים כלל וכלל." המורה ענתה, העובדת הסוציאלית העבירה מבט על כול הבית והנהנה.

"יש מישהו ששומר עליכם?" היא פנתה עליי

"שרה!" ג'ן קפצה מתוך ידיו של צ'ייס וענתה את התשובה שתרגלנו אותה לענות, כאב לי שגם הן צריכות להיות חלק מהשקר הגדול הזה אך לא הייתה ברירה.

"אני מבינה," העובדת הסוציאלית חייכה אל ג'ן וליטפה את ראשה, היא הרימה את מבטה אליי "מי זאת שרה?"

"העובדת שלנו, היא אחראית על מטלות הבית, הניקיון והבישול והכי חשוב, לנו. משלמים לה הרבה על זה."

"אני אכול לפגוש אותה?" היא חייכה אליי בחביבות, חייכתי בחזרה

"כן," עניתי קצרות ובלעתי את הרוק שלי "שרה!" צעקתי ברחבי הבית הענק שבכלל לא היה שלי, איפה הנימוסים שלי?!

שרה שידעה מנעמי את הסיפור שלנו הבינה אותנו והחליטה לעזור, היא בהתחלה סירבה לשתף פעולה אך שלבסוף שהיא גילתה שאני לקראת גיל שמונה עשרה ויכול לקחת אחריות על המשפחה שלי היא הסכימה בלית ברירה ונשבעה לא לספר את סודנו.

שרה הגיעה במהירות לכניסה לבית בה כולנו עמדנו מתוחים מהרגיל וחייכה "קראת לי?" היא שאלה אותי

"כן, תוכלי להוציא למורה שלי ולאישה הנחמדה משהו לאכול ולשתות בסלון ולשבת איתנו?" שאלתי ושרה הנהנה

"אני תכף מגיעה עם הדברים!" היא חזרה אל המטבח וכולנו ניגשנו אל תוך חדר הסלון הגדול, מתיישבים בו בעוד שתי הנשים שנמצאו בביתנו התפלאו מימנו בדיוק כמונו

"קים ג'ן אתן יכולות לעלות למעלה לשחק שם?" שאלתי והן הנהנו וקמו ממקומן כשהן רצות לעבר גרם המדרגות הארוך שמוביל לקומה הראשונה ובה יש את חדרי השינה הגדולים והמרווחים "לא לרוץ במדרגות!" צעקתי ונעמי גיחכה.

"אתה ממש דואג להן." העובדת הסוציאלית חייכה

"הן האחיות הקטנות שלי." עניתי כמובן מאליו והיא חייכה אלינו

"גם אני הייתי כמוך שהייתי קטנה, היו לי שלושה אחים קטנים ואמא שלי הטילה עלי את המשימה לשמור עליהם, זה היה התפקיד שלי, הייתי כמו אמא קטנה." היא חייכה ושרה חזרה עם מגש קטן ובו כול מבוקשנו, היא התיישבה ספה מול המורה והעבדת הסוציאלית וחייכה אליהן בעוד העובדת הסוציאלית ממטירה כלפיה שאלות בחביבות גדולה והמורה שלי נלחצת במקומה.

"אני עדיין לא מבינה למה קראת לנו," העובדת הסוציאלית קמה ממקומה לבסוף בחיוך גדול "זאת משפחה מדהימה ועשירה, אין פלא שבשביל להחזיק בבית כזה ההורים צריכים לעבוד הרבה ולא להימצא בבית כלל, הנערים חוץ מבעיות המשמעת שלהם נראים לי מתוקים לחלוטין."

"גם אני אמרתי את זה!" צ'ייס קפץ ממקומו ואני נאנחתי בעוד נעמי מתחילה לצחוק, העובדת הסוציאלית פרעה במעט את שערו של צ'ייס וחייכה אליו "אף אחד לא הקשיב לי." צ'ייס אמר בשקט ובמבוכה ופה גם אני צחקתי

"אני מקווה שתלמד משהו ותפסיק להבריז." העובדת הסוציאלית אמרה ואני קמתי ממקומה וכך גם המורה שלי

"אני חושב שהוא למד מספיק היום." אמרתי וחיכיתי אל העובדת הסוציאלית ולמורה שלי

"היה נחמד לפגוש אותך ואת המשפחה שלך אל, שיהיה לכם המשך יום נעים"

"גם לך, תודה." עניתי והיא לחצה את ידיי

"ניגש מחר." המורה חייכה אליי

"מחר." עניתי והן עזבו את הבית, העברתי את מבטי לנעמי שחייכה מאושר, היא קמה ממקומה ונעמדה מולי תופסת בי בחוזקה ומתקרבת לנשק אותי

"את לא יודעת כמה אני אסיר תודה לך כרגע, את אפילו לא מבינה כמה אני מאוהב בך כרגע, את אפילו לא יודעת." אמרתי בשקט ונעמי חייכה

"זה סתם שטויות, ואתה יודע שאני לא יכולה בלעדייך." נעמי חייכה

"הנה זה מתחיל!" צ'ייס נאנח וקם ממקומו

"מה מתחיל?" שרה גיחכה והחלה להרים את כול הדברים מהשולחן

"הפוצי מוצי שלהם, 'אני אוהב אותך נעמי!' 'לא אני אוהבת אותך יותר אל!'." צ'ייס אמר, אני ונעמי התחלנו לצחוק

"אני אוהב אותך נעמי!" אמרתי וחיקתי את צ'ייס

"לא! אני אוהבת אותך יותר אל!" נעמי זרמה איתי והתחלנו לצחוק

"אמרתי לך! טוב נעמי הרבה זמן אל הייתי על מחשב אני פורץ לך לחדר!" צ'ייס החל לרוץ ברחבי הבית ואני נאנחתי בעוד נעמי צועקת לעברו לא להיכנס לתיקיות ודברים מסויימים

"מה את מחביאה שם? שלדים בארון?" שאלתי וקירבתי את נעמי אליי

"לא מחביאה כלום, זה לא לגיל של צ'ייס." פתחתי את עניי לרווחה ונעמי החלה לצחוק

"אני יכול לחטט לך במחשב?" שאלתי

"אתה יכול הכול." נעמי נישקה אותי נשיקה ארוכה ומתוקה שלא רציתי שתיגמר לעולם.

אווקי אלו היו שלוש עמוקים שלמין בווארד O:

אז מקווה שאהבתם ואשמח לביקורת XD

כלב- כתבי פרק -.- ! XD

תודו שהתגעגעתם לחתימה שלי -