חחחחחחחח אולי חשבתם שזאת שוהם ! אבל לא ! לאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלא! כמו תמיד- לין כאן ^^
טוב אני אף פעם לא הלכתי XD ^^ בכול אופן, שוהם לצידי אבל אנלא מביאה לה את המקלדת (היא קדושה^^)
רק נכנסנו, שתינו, כדי להודיע לכם קוראים חביבים שאין לכותבת שלכם אינטרנט כבר שובעיים (מגיע לה D:)
והיא גם לא רוצה לכתוב יותר ת'סיפור הזה -.- אבל !!!!!!!! היא כותבת סיפור אחר, והיא לא רוצה לתת לי אותו ><
אני עוד אשכנע אותה להמשיך בסיפור עם אל כי הוא כבר לקראת הסוף *~* כןכן הכול במווחי ^^
אז באישור של שוהם אני מעלה לכם את הפרק שאני כתבתי למענכם, מקווה שתאהבו (:

פרק עשרים ואחד- אמא ואבא:
צ'ייס-
הצחוק הארוך שיצא מפי כאשר ראיתי את מבטם המופתע של אל ונעמי גרם למבט הכועס של אל לעלות על פניו, הם שתיהם התכסו במהירות בשמיכה הרכה של נעמי, צמודים זה לזו ונראים עייפים, אל היה אדום מעצבים ונעמי במבוכה.
"תעוף מפה!" אל גער בי
"למה לי? עד שיש לי הזדמנות לנצל את שתיכם?" שאלתי ומבטו של אל התמלא זעם
"אני אהרוג אותך!" הוא קבע
"עכשיו? ליד חברה שלך? שכל ה.. אתה יודע הזה שלך בחוץ? אתה בטוח?"
"אתה יודע אני אקום גם ערום ואחתוך לך את שלומי! עכשיו עוף מפה!" אל צרח עליי, נעמי העבירה את מבטה אליי בעוד אני מניח את ידי על שלומי המסכן ואחר כך החזירה את מבטה לחבר שלה שהיה ערום לגמרי לצידה, גיחוך קטן נפלט מפיה וגרם לי ולאל לחדול מהמריבה שלנו ולהביט בה במבט שואל
"שלומי?" היא שאלה ואני התמלאתי סומק על פניי
"כן שלומי זה החבר הקטן של אח שלי שאם הוא לא יעוף מהחדר עכשיו אני אקרא אותו ואת שלומי!" אל צעק והחזיר את מבטו אליי "חבל צ'ייס אתה עדיין בתול."
"מי אמר?" גיחכתי, עניו של אל נפתחו לרווחה והוא קפץ ממקומו, הבטתי בו והתחלתי לצחוק, הוא מיהר ושם את תחתוניו עליו ואני שהבנתי את הרמז הסתובבתי במהירות לעבר חדר המחשב שבו שהייתי לפני כמה דקות וסגרתי אותו בחוזקה, מפחד לפתוח אותו ולגלות את אל הזועם מולי- אולי הגזמתי הפעם?, או שבעצם לא.

אל-
התייאשתי מהרדיפה אחר צ'ייס כבר ברגע שהוא עזב את החדר בריצה והסתגר בחדר המחשב של נעמי, נאנחתי ונעלתי את דלת חדרה של נעמי, היא הביטה בי במבט מבויש ואני נאנחתי.
"אני מצטער עליו.." אמרתי במבוכה וחזרתי אל תוך המיטה, נעמי הניחה את ידה על תחתוני הבוקסר שלי שהספקתי ללבוש
"לא נורא.." היא חייכה אלי חיוך קטן "אתה יודע שאתה לא חייב עכשיו ללבוש את הבוקסר." הסמקתי במעט
"כן.. את גם לא חייבת להיות עם השמיכה עלייך." גיחכתי ונעמי איתי
"אתה ישן אצלי?"
"אני לא חושב.." הרגשתי שוב את המבוכה הגדולה, נעמי גיחכה והניחה את ידה על פני
"בבקשה?" מבטה המתחנן קרא לי ושפתיי כבר נחו על שפתיה שלה שמשכו אותי חזרה אל מתחת לשמיכה ולחיבוק הרך והממושך. אני פשוט אוהב אותה.

נעמי-
לבסוף אני ואל התלבשנו אחרי לילה ארוך ומהנה, ידענו שרוב הסיכויים שצ'ייס ינסה לחדור לתוך החדר בשנית אך זה לא קרה, הלילה עבר בצורה שקטה ונעימה לצד אל שחיבק אותי בחוזקה, חום גופו נעם לי וגרם לי להישאר שלווה ורדומה כול הלילה.
הוא לא הלך לעבודה שלו במשך הלילה אך אחרי וויכוח מעמיק הצלחתי לשכנע אותו ללכת איתי לבית הספר ובשעה האחרונה לחזור לעבודה.
האור בחדר נדלק וגרם לי ולאל לקפוץ ממקומנו ולהביט בשרה שחייכה אלינו "בוקר טוב." היא חייכה אלינו והכניסה מספר בגדים אל תוך הארון הגדול שלי
"בוקר טוב." עניתי והבטתי בחיוך ענק אל פניו של אל שעדיין היו רדומות, הוא נאנח וחזר לתוך הכרית הנוחה, גיחכתי ונשענתי לכיוונו, מריחה את ריח גופו הנעים, הנחתי את שפתיי על שפתיו והוא המשיך ביחד איתי בנשיקה שהתחילה ברגוע והמשיכה בסערה, התרוממתי במקומי ואל איתי, עדיין לא מנתק את קשר שפתינו וממשיך להשחיל את לשונו בתוך פי ביחד עם לשוני.
"אממ זה בוקר טוב." הוא גיחך
"בוקר טוב צוהל לרחוב! לאן, לאן? לגן!" שמעתי את זיופיו של צ'ייס שנעמד בכניסה לחדר שעל ידיו וכפתו שתי הקטנות שהיו מקולחות ומסודרות לבוקר
"ממזר, ידע שאני לא אכה אותו כשהוא עם הקטנות." אל לחש בכעס וקם ממקומו, הוא לבש רק בוקסר ושרה העבירה את מבטה אל חברי ואז קרצה אליי, הסמקתי במעט והיא גיחכה ויצאה מהחדר
"אתן מוכנות לגן?" אל תפס בג'ן שהייתה על ידיו של צ'ייס וזאת קפצה עליו בשמחה
"כן! כן! לגן!" היא קראה בשמחה ואני חייכתי, קמתי ממקומי וחשפתי בפניו של צ'ייס את כותנת הלילה שלי, הוא החמיץ את פניו ואל מיד העביר אליו את מבטו הכועס
"אתה ממזר." אל לחש לו ואני שמעתי
"אני לא לוקח סיכונים." צ'ייס החזיר לו
"מה שעשית אתמול היה סיכון בפני עצמו." אל אמר
"בינתיים אתה לא יכול לעשות לי כלום." צ'ייס אמר
"אני חוזר אחרייך- בינתיים," אל אמר והניח את ג'ן על הרצפה "טוב מאמי אני וצ'ייס ניקח את הבנות לגן ואחר כך נלך לבית שלנו להתלבש" אל אמר, החמצתי את פניי
"חכה, תלבש עלייך את הבגדים שבאת איתם אתמול, אני אבקש מהנהג שלי שיסיע אותנו לבית שלך ואז לבית ספר." אמרתי, אל וצ'ייס פתחו את ענייהם לרווחה בהלם
"יש לך נהג?" הם כאילו תיאמו הכול לפני זה
"כן.." עניתי, מרגישה רע על המצב שהעמדתי את שתי האחים
"נעמי אני עוד אחשוב לגנוב אותך לאחי," צ'ייס חייך חיוך ענק, אל העביר אליו את מבטו המאיים וצ'ייס מיד הרים את ג'ן מהרצפה והצמיד אותה לחיקו וכך עשה גם עם קים שכבר הייתה על ידיו "אני רק חושב."
"כן," אל סינן בין שיניו בכעס רב "וזה לא בריא לך," אל אמר באותו הטון, גיחכתי ונעמדתי לצד אל ונצמדתי לחיקו, אל כרך סביבי את ידו כחצי חיבוק ונשק לראשי "עכשיו לך!"
צ'ייס החל לצחוק ואני איתו "אל ונעמי הם כמו אמא ואבא!" ג'ן פתאום קראה, כולנו השתתקנו והעברנו אליה את מבטנו המבוהלים, היא חייכה חיוך קטן והאדימה "הם שומרים עלינו מכול האנשים הרעים ואל הולך לעבוד כדי שיהיה לנו כסף, והם כועסים על צ'ייס כשהוא עושה בלגן!" ג'ן אמרה, חייכתי אליה חיוך קטן
"נעמי היא לא אמא שלנו." צ'ייס אמר בשקט וג'ן העבירה אליו את מבטה התמים
"אבל היא יכולה להיות," היא אמרה בשקט וסובבה את מבטה אליי "נעמי את מוכנה להיות אמא שלנו?" קולה התמים, הדק והנעים גרם לחיוך הקטן שלי לגדול וביחד עם החיוך גם האהבה שלי כלפיה
"ומה עם האבא? אין לו דעה בעניין?" אל התקרב אל צ'ייס ותפס בג'ן שקפצה עליו וצחקה
"לא! אמא קובעת!" צחוקה המתגלגל של ג'ן נשמע ברחבי החדר
"אני אראה לך מי מחליט פה." אל הניח את ג'ן על המיטה והחל לדגדג אותה וגורם לכולנו לצחוק.

טוב חברים כאן נגמר לו העידכון והפרק המאוד קצר הזה, מקוות שתאהבו ;]

