רק עכשיו זה מרגיש מוזר, רק עכשיו לאט לאט הכל מובן
האסימון נופל כל פעם מחדש
וכל פעם זה געגוע חדש, וכל פעם זה למוצא שלא ידוע לאן
לקירות שהיית רואה כל היום לאנשים שהיו מרכלים עליך
לחברים הטובים שאתה היית מבלה איתם כל דקה ביום כל זמן שאתה יכול
נושם אותם חיי איתם אוכל איתם שר בוכה צוחק הכל ופתאום
הכל נעלם בום
אני מחפשת את התפסן בשדה השיפון יתפוס את כולם שלא ניפול לגיל המבוגרים אני מרגישה את התמימות בתוך תוכי בתוך נפשי
למה הגעגועים פורצים?? אך למה הכל לא פשוט חשבת שאתה הרגל הזה שלבוא לבצפר לא תרצה בחיים
כמובן שלא מתגעגעת לללימודים אבל מתגעגעת לצחוקים לשכונה מה הייתי עושה בשביל לצחוק על הטמטום של מירלה
לראות את אירית דופקת עליך צרחה ואתה מופחד אך יודע שאתה צודק כבר לא אכפת מכלום
איפה החופש הזה שאחרי איפה השקט המים חודרים להם בא לי לחיוות את הרגע מי צריך צבא
מי צריך תהשפלה אחח כל הזמן התקופה הזוו
מה עושים אייף
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
