החיים המשעממים

אתמול תקף אותי דחף לאו בר כיבוש לחשוב על מה הוא הדבר החשוב ביותר בחיי, אבל באמת החשוב ביותר. המחשבה הזו הדירה שינה מעיניי וגרמה לי לחשוש שהחיים שלי הם בעצם חיים ללא תכלית וללא כל מטרה, שעות על גבי שעות של מחשבה עמוקה לא הניבו כל תוצאה ונכון להרגע לא הצלחתי לבחור מה הוא הדבר החשוב ביותר בשבילי.

זה התחיל אתמול בסביבות השעה 09:00 בערב כשהייתי במשרד, התחלתי לחשוב על החיים שלי, ומדוע אני כל הזמן צריך לרוץ בין עבודה לעבודה, ומדוע אני צריך לבלות שעות על גבי שעות במשרד כאשר כל העבודה לא משתלמת לי כלכלית, באותו זמן אשתי התקשרה אלי אין ספור פעמיים ושאלה מתי אני חוזר הביתה על מנת שנלך ביחד לבית הוריה ואני כל הזמן אמרתי שעוד מעט אני בא, בסופו של דבר היא התקשרה אלי ואמרה שהבת כבר ישנה וכי אנחנו לא נצא לבית הוריה. בסביבות השעה 10 בלילה חזרתי הביתה, זרקתי את עצמי על הספה והתחלתי לחשוב על מה שאני עושה בחיים שלי ועל מה שאני עושה למשפחה שלי, ועל זה שלא ראיתי את הבת שלי יותר מחצי השעה למשך כל היום, ועל זה שהברזתי לאשתי, תקפו אותי גם חרדות לגבי המצב הכלכלי שלנו, והעסקתי את עצמי בשאלה מתי אשתי תמצא עבודה...

ואז לפתע נזכרתי במקרה שהתרחש בשנת 2005, ונזכרתי גם בסיפור שסיפר לי המנהל בעבודה דאז.

על מנת לעשות סדר בדברים עליי לציין כי בשנת 2005 עבדתי בשלושה מקומות עבודה, הייתי סטודנט, וגם התחתנתי באותה שנה, כך שהייתה לי שנה עמוסה ומלאה בהתרצוציות.

באותה שנה קרא לי ראש הצוות שלי באחד ממקומות העבודה לשיחה למשרדו. התיישבתי במשרד מולו והוא הוציא חוברת והתחיל לקרוא ממנה את הסיפור הזה:

חבורה של מנהלים בכירים במשק הוזמנו לקנס על מנת ללמוד איך להיות מנהלים טובים. בזמן שהתיישבו המנהלים והמתינו לאחת ההרצאות נכנס המרצה שהיה אדם מבוגר וזקן מאוד והחזיק בידו מיכל זכוכית שקוף וכן החזיק תיק גדול, הוא התיישב מול המנהלים ושאל אותם:"תסתכלו על המיכל ותגידו לי האם הוא מלא או ריק"

"איזו שאלה זו, בוודאי שהמיכל ריק", ענה אחד המנהלים.

הזקן הוציא מהתיק שלו שקית שהייתה מלאה באבנים גדולים והתחיל להכניסם למיכל ולאחר שהמיכל התמלא באבנים גדולים שאל אותם שוב "תסתכלו על המיכל ותגידו לי האם המיכל מלא או ריק"

"עכשיו המיכל מלא" אמרו המנהלים.

הזקן הושיט את ידו שוב לתיק והוציא שקית שהייתה מלאה באבנים קטנים והתחיל להכניס את האבנים הקטנים למיכל ולמלא את הרווחים שבין האבנים הגדולים, ולאחר שהוא לא יכל להכניס עוד אבנים קטנים, הוא פנה למנהלים ושאל אותם "תסתכלו על המיכל ותגידו לי האם הוא מלא או ריק"

"עכשיו המיכל באמת מלא" השיבו המנהלים.

גם הפעם הזקן הושיט את ידו לתיק והוציא שקית שהייתה מלאה בחול והתחיל להכניס את החול לתוך המיכל ולמלא את הרווחים שבין האבנים, ולאחר שהוא לא יכל להכניס עוד חול, הוא פנה למנהלים ושאל אותם "תסתכלו על המיכל ותגידו לי האם הוא מלא או ריק"

"אין ספק שהפעם המיכל מלא" השיבו המנהלים בחצי פה.

הזקן הפתיע את המנהלים והושיט את ידו שוב לעבר התיק והוציא בקבוק שהיה מלא במים והתחיל לשפוך מים לתוך המיכל, עד שלא היה אפשר לשפוך עוד, הוא פנה למנהלים ושאל אותם "תסתכלו על המיכל ותגידו לי האם הוא מלא או ריק"

"נראה לנו שהמיכל מלא" השיבו המנהלים.

"עכשיו באמת המיכל מלא" אמר הזקן והוסיף "האם אתם יכולים להגיד לי מה למדתם מהניסוי הזה??" 

אחד המנהלים הכי בכירים עמד ואמר "בעצם מה שאתה אומר לנו שברגע שאנחנו חושבים שאנחנו לא יכולים יותר, הרי עם כצת מחשבה יצירתית אנחנו באמת יכולים לעשות יותר ממה שציפינו מעצמנו ואנחנו באמת יכולים להתעלות על עצמנו"

"זה נכון, זה נכון" הינהנו המנהלים.

הזקן הסתכל עליהם ואמר "האם מישהו חושב אחרת??" ולאחר דקות של שתיקה ולאחר שאף אחד לא הציע שום הצעה, פנה אליהם הזקן ואמר "אף אחד מכם לא יהיה מנהל מוצלח"

 "מה?! מה?!!" אמרו המנהלים "הרי אנחנו המנהלים הכי בכירים במשק אז איך זה שאף אחד מאיתנו לא יהיה מנהל מוצלח??" 

הזקן פנה אליהם ואמר "משום שאתם לא הבנתם את הניסוי" והוא המשיך "בעצם המיכל השקוף זה החיים שלכם, והאבנים הגדולים שהכנסתי בהתחלה מסמלות את הדבר שאתם חושבים שהוא הדבר הכי חשוב בחיים שלכם, ואם אתם לא מכניסים את אותו דבר תחילה לחיים שלכם אתם לא יכולים להכניסו לעולם, ואז החיים שלכם הם חסרי משמעות" ויצא מהאולם תוך כדי שהוא משאיר את המנהלים אחריו המומים ועם פה פעור.

רונן, המנהל שלי דאז, פנה אלי ואמר "מה שאתה עושה זה לא בסדר ועליך לקבוע סדר עדיפיות ולהתחיל להשקיע בדבר שבאמת הוא הדבר החשוב ביותר בשבילך, אבל באמת החשוב ביותר, ורק לאחר מכן תוכל להתקדם"

אז, כמו היום, התקשיתי להחליט מה הוא הדבר החשוב ביותר בחיי, והיום בדיוק כמו אז אני עדיין רוקד בכל החתונות, כך שלמרות שעות המחשבה הארוכות שהקדשתי לשאלה, ולמרות שחפרתי בראש של כמה אנשים, הרי כמו תמיד אני מתקשה לקחת החלטות גורליות, וההחלטה כרגע היא לא להחליט. לא בגלל שזה טוב לי אלא משום שבינתיים זה יותר נוח ...