החיים המשעממים

לא תמיד יוצא לי לבלות סוף שבוע משפחתי כמו בסוף השבוע הזה.

אתחיל בזה שביום חמישי אחה"צ הייתי בבית בעל כורחי כי קיבלתי התקף מיגרנה, כך שלא התאפשר לי לצאת למשרד באותו יום וביליתי את שארית היום הזה בבית עם המשפחה.

יום שישי הוא היום היחידי שבו אשתי עובדת, ובגלל שהיא עובדת אני עושה ביבי סיטר לילדה (הנסיך הקטן מורחק מהבית והוא מבלה את יום שישי אצל חמותי). אני והילדה מסתדרים יפה ומאוד קרובים אחד לשני, ואני יודע שהיא ממתינה ליום הזה. היא נהנית מכך שאני מכין לה ארוחת בוקר, שאני מחליף לה בגדים ומלביש אותה, והיא גם נהנית מזה שאנחנו צופים ביחד בטלוויזיה, ובכלל היא נהנית מזה שאני נשאר בבית בימי שישי ושאני מעניק לה את כל תשומת הלב שלי.

אני והילדה נשארנו בבית לבד עד שעות הצהריים ואז אשתי חזרה מהעבודה והלכנו ביחד לבית הוריי.

כמדי יום שישי כל המשפחה  (ז"א אני עם משפחתי, אחיי ואחותי עם המשפחות שלהם) אוכלים ארוחת צהריים אצל ההורים שלי. אבל ביום שישי האחרון אבא רצה להזמין את המשפחה המורחבת, והוא הזמין את הדודות שלי עם המשפחות שלהן ואת סבא שלי עם המשפחה שלו, ובסך הכל אני חושב שהיו כ- 50 איש או אולי יותר, והייתה ממש אווירה משפחתית מעולה וגם אוכל טוב.

בשישי בערב הייתה מסיבת אירוסין של קרוב משפחה שלי והייתה מסיבה נפלאה, כמעט כל המשפחה המורחבת שלי הייתה שם, גם אנשים שלא ראיתי מזה כמה שנים, בקיצור הייתה מסיבה משפחתית נפלאה. מאוד נהניתי.

היום יום שבת, ובהמשך לאווירה המשפחתית של הימים הקודמים, החלטתי שלא לצאת מהבית ולבלות את היום הזה עם האישה ועם הילדים. ניצלתי את היום הזה כמו שצריך וחיבקתי ונישקתי את האישה ואת הילדים בכל הזדמנות אפשרית.

כנראה שהאווירה המשפחתית השפיעה עלי לטובה וסוף סוף החלטתי מה היא המתנה שאביא לאשתי לרגל ציון 7 שנים ביחד. בעצם אני אעשה לה את המתנה וזה יהיה מהשהו סמלי אבל עם משמעות גדולה.

מחר אני חוזר לעבודה עם הרגשה מאוד טובה ועם מצב רוח מעולה, אבל מה שמעיק עלי זה שבשבת הבאה אני עובד, אבל לפחות אני מתנחם בעובדה שאת הסוף שבוע הזה אני ניצלתי בצורה הכי טובה שיש.