החיים המשעממים

היום נפגשתי עם אייל.

לפני הפגישה הבוס קרא לי לשיחה, אני ידעתי שהבוס עומד לדבר איתי על ענייני כסף, כי בפועל אני יודע מה אנחנו עושים בשביל אייל אז לא הייתי צריך לקבל הסברים. הבוס התחיל לדבר ולדבר על מה הולכים לעשות ומה יהיה התפקיד שלי עד שבסוף הגיע לענייני כסף - מה שחשוב לשנינו.

אז קצת רקע לפני זה, אני עובד במשרד הזה בחצי משרה, מבחינת שעות אני עובד פחות מחצי משרה אבל לאף אחד לא אכפת והבוס שלי לא בודק נוכחות או שעות עבודה וכאלה דברים, מבחינתו כל עוד אנחנו מספקים את הסחורה ולא תוקעים את העבודה אז הוא מרוצה. מה שמעניין שאני התחלתי לעבוד במשרד הזה כמחליף של עורכת דין אחרת שהייתה בחופשת לידה והבוס היה מרוצה מהעבודה שלי כך שהוא החליט להשאיר אותי. אבל מצד שני לא חוקי לפטר את עורכת הדין בתקופה שלאחר חופשת הלידה אז הוא החליט להשאיר גם אותה בעבודה ולשלם משכורת לשנינו, למרות שבפועל אחד מאיתנו מיותר.

כשהגענו לענייני כסף הבוס התחיל דווקא מהעניין הזה והוא אמר לי שבזמן האחרון יש ירידה בהיקף העבודה וגם בהכנסות של המשרד והוא חושב לעשות קיצוצים אבל לא נעים לו לפטר עובדים כי הוא מעולם לא עשה דבר כזה. הוא עוד אמר לי שאייל פנה אליו ושאל אותו אם הוא מכיר אדם שינהל את ענייני עזה, ואז הוא המליץ עלי. הוא אמר לי שמעתה אני אעבוד במשרד כרגיל, אבל כל השיחות שבאות מעזה יופנו אלי למשרד ואני אטפל בזה ואני אקבל את המשכורת מהחברה של אייל ולא מהבוס שלי, אבל את המשכורת אני לא אקבל בצורה ישירה מאייל אלא אייל יעביר אותה לבוס שלי והבוס שלי יעביר את זה אלי.

את האמת לא אהבתי את הגישה הזו, שכן זה אומר שאני אעבוד יותר - ובשביל שני גורמים - עם אותה משכורת. מצד אחד הייתה לי הרגשה שהבוס עומד להרוויח מהמצב הזה כסף על חשבוני, שכן אני לעולם לא אדע כמה אייל יעביר לו כסף בשבילי וכמה הוא יעביר אלי מהכסף הזה, אבל לא רציתי לדבר על עניינים אלה לפני שאני באמת אפגש עם אייל ואכיר את הבן אדם. מצד שני לא אהבתי את המצב הזה שלפיו אני יעבוד בשבילו כעורך דין והוא לא יוציא גרוש מכיסו תמורת העבודה שאני עושה לו, לא פייר פשוט לא פייר מה שהוא עושה.

כמו כל ישראלי שמכבד את עצמו אייל הגיע לפגישה באיחור, והוא דפק לי את כל היום. שכן הפגישה הייתה אמורה להתחיל בשעה 12 בצהריים ולהסתיים בשעה אחת וחצי, שזוהי השעה הרגילה שבה אני מסיים את העבודה שלי במשרד. בכדי להשלים את התמונה אציין כי אני תכננתי את יומי בהתאם ללו"ז הזה ואף הזמנו את גיסתי עם כל המשפחה שלה לארוחת צהריים. מה שמצחיק שאני התקשרתי לאשתי על מנת לעדכן אותה שאני לא אגיע לארוחה  אבל אני שכחתי להגיד לה את זה, ובסוף האורחים שלנו הגיעו מבלי שעדכנתי אותם שאני לא מגיע בזמן.

נחזור לאייל. מאוד הופתעתי מההופעה של אייל ומאיך שהוא מתלבש, בסך הכל הוא אדם מבוסס כלכלית, מאוד מבוסס, אבל הוא לבש מכנס קרוע וההופעה שלו הייתה מרושלת. אבל מצד שני הוא משדר נוחות ומשדר שמאוד נוח להתעסק איתו. לאחר היכרות קצרה הוא נכנס לעיקר והוא הסביר לי מה אני הולך לעשות בעבודה ומה יהיה התפקיד שלי והוא החתים אותי על הסכם סודיות ועל התחייבות שלא אתחרה בעסקי החברה גם לאחר שנתיים מסיום העסקתי. בקיצור העבודה שלי נקראת "תיאום" - כלומר שאני מתאם בין הצדדים (סוחרים ואנשים מעזה - רשויות ואנשים מישראל) תמורת כסף, אבל להגיד את האמת מה זה תיאום תמורת כסף?? זו קומבינות, אז בפועל אני קומבינטור - נעים להכיר חחחח.

לאחר שהסביר לי את מהות העבודה (איך שהוא הגדיר אותה "דבר נחמד ותהיה נודניק, זה הכל") נכנסו לענייני כסף והוא שאל אותי כמה אני רוצה שהוא ישלם לי ולא ידעתי להגיב לו, אז הוא הציע לי סכום של כסף שהוא 20% יותר מהמשכורת שלי כיום ואני הסכמתי. עכשיו מעניין אם הבוס באמת יעביר לי את התוספת או שהוא יקח את ההפרש לעצמו כי בסך הכל הוא עשה תיאום, סליחה קומבינה, ביני לבין אייל ומגיע לו לקבל כסף, לא???. מה שחשוב הוא שאייל אמר לי שאם העניינים יסתדרו אני אקבל תוספת שכר ואעבור למשרה מלאה וגם אקבל מניות בחברה עצמה - נחכה ונראה.

אני אמור להתחיל את העבודה ביום 15.5, וכל מה שנותר לי הוא לקוות שהכל יסתדר ושאהיה קומבינטור טוב, הרי בסך הכל אני יודע לדבר נחמד וכל מה שנותר לי הוא להיות נודניק.