החיים המשעממים

אין לי כוח לעדכן אחרי יום עמוס כאתמול, מרוב שקרו דברים אני לא יכול למקד את הרעיונות שלי בפוסט, ורצות לי בראש המון מחשבות על איך לכתוב פוסט זה ועל מה לכתוב בפוסט הזה, אפילו כותרת לא ידעתי לבחור.

אז בשביל להקל על עצמי בכתיבה  ועליכם בקריאה אני אחלק את הבלוג לקטעים, בהתאם לסדר התרחשות הדברים.

יאללא זזים.

אתמול בבוקר היה לי דיון בבית המשפט, מה שקרה בבית המשפט יכול להיות נושא נפרד לפוסט אחר. אבל בקצרה הסיפור הוא כזה: אני היועץ המשפטי של אחד המוסכים, והדיון של אתמול היה בתביעה של המוסך כנגד חברה שהזמינה שירות תיקון באותו מוסך אבל לאחר מכן היא סירבה לשלם תמורת התיקון.  החברה המניאקית טענה כי מי שהכניס את הרכב למוסך זה עובד שלה וכי הוא זה שצריך לשלם את עלות התיקון ולא היא. העובד מצידו טען כי הוא שילם את עלות התיקון במזומן והוא אף הביא עד נוסף שהעיד כי הוא נכח בזמן התשלום.

למזל הבעלים של המוסך, בוצעה הקלטה של שיחה טלפונית שהייתה בין המנכ"ל של החברה לבין המנהל של המוסך שלפיה המנכ"ל מבקש בעצמו להכניס את הרכב למוסך, ז"א שהטענה של החברה כי לא היא זאת שהזמינה את התיקון היא טענה שקרית ושקל להתגבר עליה כי יש לי את ההקלטה ביד. 

אבל מבחינה עובדתית ומשפטית התיק שלי היה אבוד כי העובד טען כי הוא שילם תמורת התיקון ואף הביא עד נוסף שהעיד על זה, כך שאני הייתי צריך לתת פאיט ענקי באולם בית המשפט, ואם אני טוב במשהו זה להילחם באנשים שקרנים בבתי המשפט.

שתבינו, כשמדובר בהופעה לא מדובר אך ורק בדיבורים באולם בית המשפט, אלא מדובר בטקטיקה נטו, כעו"ד אני צריך לדעת מה כן להגיד לשופט, והכי חשוב זה לדעת מה לא צריך להגיד לו. אני צריך לדעת מה כן לשאול, והכי חשוב אני צריך לדעת מה לא לשאול, עניין זה הוא כזה קריטי שהיו מקרים שעורכי דין הפסידו תיקים בגלל שלא הייתה להם טקטיקה טובה בניהול התיק.

אז נחזור לעניינו, כשעמדתי בבית המשפט, הצבעתי על אותם אנשים (המנכ"ל, העובד והעד) ואמרתי לשופטת שישבה בדיון "גברתי, אני יודע שהם אומרים שהבן אדם הזה (הצבעתי על העובד שכאילו אני לא רואה אותו ממטר ושכאילו הוא לא שווה כלום) שילם תמורת התיקון, ואני יודע שהבן אדם הזה יעלה לדוכן העדים ויעיד כי הוא כן שילם תמורת התיקון, אבל אני כן יודע שכאשר הבן אדם הזה ייצא מאולם בית המשפט מצפונו יתעורר והוא כן יתחרט על זה שהוא עלה לדוכן העדים ושיקר. גברתי מתבקשת לחסוך מהשקרן הזה את ייסורי המצפון שלו כבר עתה כשהוא נמצא בבית המשפט, והיא מתבקשת לקחת בעירבון מוגבל את כל מילה שהוא אומר, הרי בשקרן עסקינן".

המשפט הזה ובצורה שבה הוא נאמר איפס את העובד, והוא לא ידע מה להעיד בהמשך ומה כן להגיד. לאחר מכן המשכתי בהצגה שלי שנמשכה מהשהו כמו שעה שבמהלכה הסברתי לשופטת מה היה בין הצדדים והצבעתי על סטירות בעדויות מטעם הנתבעת, וראיתי שהשופטת כן השתכנעה.

בקיצור, הייתה הופעה מה זה טובה, והגרסה שהצגתי הייתה משכנעת ביותר.

מה שמעניין שלאחר סיום הדיון בא אלי עו"ד אחר שאני לא מכיר אותו ושגם הוא נכח באולם בית המשפט ואמר לי "כל הכבוד, היה תענוג לראות אותך ואת ההופעה שלך".

הייתי מאוד גאה בעצמי, וכן מגיע לי מחמאות.

כפי שכתבתי בפוסט הקודם אישתי סירבה שאנחנו נסע ברכב של אבא לחיפה, היא טענה שיש לנו רכב משלנו ושאנחנו אמורים לנסוע ברכב שלנו ולא ברכב של אבא. אני אישית לא הייתי מעדיף שנסע ברכב שלנו בעיקר מסיבות בטיחותיות שכן ברכב שלי יש כריות אוויר אך ורק לנהג ולנוסע שלידו, לעומת זאת ברכב של אבא יש כריות אוויר לכל הנוסעים, וגם יש מיזוג אוויר לנוסעים מאחור, לא הייתי מעדיף בחום כזה לנסוע לחיפה מבלי שיהיה מיזוג לילדים מאחור, אז לאחר שסיימתי את המשפט הלכתי לבית הוריי ולקחתי את הרכב מבלי לספר לאשתי. סיפרתי לאבא על ההופעה ועל מה שאמר לי העו"ד ההוא, ואבא היה מאוד גאה בי.

אז נסענו לחיפה, הגענו לקניון הראשון (כי היו עוד) ותוך חמש דקות גיסתי כבר קנתה שמלה, הייתי מאוד מופתע, כי בד"כ לוקח לה מהשהו כמו חמש שעות בכדי לקנות גרביים. לאחר מכן התחיל מסע הייסורים שלי עם אשתי ועם הילדים, אשתי החלה להסתובב ולהסתובב מבלי שהיא קונה כלום, לא לה ולא לילדים, בשלב מסוים אני השתעממתי ועזבתי אותם והלכתי למרכז השירות של פלאפון וקניתי לי מכשיר חדש nokia n85 המכשיר הכי חדש ברשת פלאפון. את האמת אני לא צריך לקנות מכשיר חדש כי ממילא יש לי מכשיר שגם הוא בסדר, אבל בהתחשב בכך שיש לי בחודש הזה הכנסה גבוהה, מה שאומר שאני צריך לשלם המון מיסים, אז אני מתיר לעצמי לקנות דברים חדשים ויקרים על מנת לחסוך במס (כי המכשיר החדש הוא הוצאה מוכרת בשבילי), אז זה כן משתלם.

המכשיר עצמו משוכלל מאוד, אבל לי אישית יש בעיה עם המקשים שלו, הם מאוד קטנים.

לאחר שהסתובבנו כארבע שעות בקניון הראשון החלטנו שאנחנו צריכים לעשות קניות בקניון אחר כי "משנה מקום משנה מזל" בזמן שהגענו לשער היציאה ראיתי שיש מבצע של הנהלת הקניון שלפיו אם קונים מעל סכום מסוים אז משתתפים במשחק מסוים שבמסגרתו ניתן להחזיר חלק מסכום הקנייה או לקבל שוברים לקנות בחנויות הקניון. מאחר ואנחנו עברנו את אותו סכום הצעתי לאשתי שננסה את מזלנו, בהתחלה היא סרבה אבל אני שכנעתי אותה. עשינו את כל הדרך חזרה לעמדת המודיעין ולאחר שהסבירו לנו מה המשחק, ביקשתה מגיסתי שתנסה את מזלה, וכן יש לה מזל, זכינו בשובר קניה של 50 ש"ח באחת מחנויות הבגדים של הקניון.

אז במקום שנצא לקניון אחר נכנסו לאותה חנות, וכרגיל אשתי לא ידעה מה לקנות והיא כל הזמן הסתובבה והסתובבה ונתנה לי להשגיח על הילדה. דווקא בחנות הזאת הצלחתי להתחבר לאינטרנט דרך המכשיר החדש (קודם לא הצלחתי) ונכנסתי ובדקתי את המיל שלי. אחד המילים שקיבלתי זה היה עדכון באחד הבלוגים שעליהם אני מנוי והתחלתי לקרוא את הפוסט החדש באותו בלוג. לאחר שסיימתי את קריאת הפוסט הלכתי לאשתי ועידכנתי אותה כי כותבת הבלוג לא נכנסה להיריון ואז היא שאלה אותי איפה הילדה, הסתכלתי מסביבי ולא ראיתי אותה והסתבר שהיא יצאה מהחנות בזמן שקראתי את הבלוג ההוא. ישר רצתי החוצה ולמזלי היא עמדה לא הרחק מהחנות וכשהגעתי אליה חיכתה לי הפתעה; הילדה לא הייתה לבד אלא היא הייתה עם זוג נעלים חדש בשווי שלוש מאות שקלים!!! כנראה שבזמן שהיא יצאה מהחנות היא לקחה אותו מבלי שאף אחד ישים לב. עמדתי במקומי ולא ידעתי מה לעשות, התקשרתי לאשתי והיא אמרה לי שהיא כבר קנתה חולצה בשביל גיסתי (לגיסתי יש היום  יום מולדת אז קנינו לה את זה במתנה), לאחר כמה שניות היא הגיעה והראיתי לה את הנעל והיא החליטה שהיא לא תחזיר אותו (למרות שהמידה לא מתאימה), אני הסכתמי למה שהיא עשתה, אבל עכשיו כשאני כותב על זה אני מתחרט - לא היינו צריכים לקחת אותה.

אז הגענו לקניון השני, אני קניתי בגדים משם, וגם קנינו עוד בגדים לילדים, וכל מה שנותר זה לקנות לאשה שכאמור המשיכה במסע ההתלבטות שלה או כפי שאני כינתי את זה "היא החליטה שלא להחליט", אז לאחר שהחנויות בקניון התחילו לסגור את שעריהם, ולאחר שמרטתי את שערות הראש שלי מרוב עצבים, היא הכריזה "כי זהו להיום, אני אעשה קניות ביום אחר". אם מישהו באותו רגע היה נותן לי מכה על הראש עם פטיש 5 קילו זה היה יותר קל לי מהמשפט הזה, ואז בהתפרצות זעם נדירה אני השתוללתי והודעתי לה חד משמעית שאם היא לא קונה היום היא לא תקנה בגדים למסיבת האירוסין של אחותה. נקודה.  היא אמרה שהיא לא רוצה לקנות, ואני הודעתי לה אז זהו, חוזרים הביתה, והתחלנו לצאת משם.

בדרכנו החוצה מהקניון אשתי פגשה חברה שלה מהלימודים שגם היא הייתה עם בעלה, לאחר חיבוקים ונשיקות הן התחילו לשאול אחת את השניה "מה את עושה פה" (מה עושות?!! משתזפות! כאילו שנשים לא מבינות מדוע נשים הולכות לקניון) ואני עשיתי היכרות עם הבעל, הסתבר לי שגם הוא מסתובב עם אשתו מאז הצהרים וכי היא טרם קנתה בגדים (נו, נשים אין מה לעשות). לפחות התנחמתי בעובדה שאני לא הייתי לבד - יש גברים כמוני.

בזמן שאשתי עמדה ודיברה עם חברתה אני שמתי לב שאנחנו עומדים ליד חנות בגדים (אריסטו שמט) הסתכלתי פנימה וראיתי שיש להם מבחר גדול ויפה של שמלות, שיכנעתי אישתי, שכבר התאיישה, שנכנס לשם ולראות אם יש מהשהו שיתאים לה. אז נכנסו והפלא שהיא כן מצאה מה שהיא רוצה - לא שמלה אחת, אלא חמש שמלות שהיו ממש יפות, ואז היא התלבטה איזו שמלה לקחת, והיא התלבטה בעיקר בין שתי שמלות, ולבסוף אני החלטתי שאני קונה לה את שתיהן.

חזרנו הביתה, והגענו בסביבות השעה 11 בלילה, בזמן שאשתי נכנסה להחליף את הבגדים אני ישבתי עם הנסיך הקטן ובדקתי את המיל שלי במחשב הנייד החדש, לפתע הנסיך הקטן הושיט את ידו הקטנטנה לעבר המקלדת של המחשב ועקר משם את אחד המקשים, אני מה זה התעצבנתי ומה זה התבאסתי. קשה לתאר. למרות שהייתי עייף ניסיתי להחזיר את אותו מקש למקומו, ללא כל הצלחה, עד שבסוף ובשעה 1:30 אחרי חצות התייאשתי ונכנסתי לישון.

אני עדיין מבואס.

היום בבוקר התעוררתי עייף, כמו בכל יום גם היום אשתי ניסתה לשכנע אותי שלא אלך לעבודה. אני לא מצליח להבין מדוע היא בכל בוקר מנסה לשכנע אותי למרות שהיא יודעת שאני אסרב להצעתה.

עכשיו אני בעבודה, מאז הבוקר לא עשיתי כלום, חוץ מללמוד איך מפעילים את המכשיר הסלולארי החדש ומלכתוב פוסט זה, לא התכוונתי שזה יצא פוסט ארוך, אבל שיהיה, כי ממילא אין לי מה לעשות.

תיהנו.

עדכון על חם:

זכיתי בתביעה, ואני כבר החזרתי את כל ההוצאות של אתמול.