מרוב שיש לי מה לעדכן אני מרגיש שפוסט זה הינו מיותר, ושהוא יבלגן לי את הסדר שעשיתי בראשי לגבי הדברים שאני רוצה לכתוב עליהם בבלוג בימים הקרובים, אבל מאחר ואשתי העלתה בפוסט שלה דברים שאני לא מסכים איתם אני חייב להשלים את מה שהיא התחילה ולהתייחס לדברים שהיא אמרה, בינתיים אני אוותר על העדכונים ולא יודע אם אני בכלל אעדכן איתכם במה שעבר עלי בימים שעברו.
קודם שאני אגיב לאשתי הנה סיפור שיעזור לכם להבין את נקודת המבט שלי:
" איש אחד חזר לביתו בשעה מאוחרת של הלילה. הוא נראה מבואס, עצבני וממורמר. כשנכס לביתו הוא אפילו לא הסתכל על אישתו שהמתינה לחזרתו הביתה בכיליון עיניים. אשתו שראתה איך הוא נראה ואיך הוא מתנהג נעלבה והיא התחילה לדבר עם עצמה ולהגיד שבטח הוא לא אוהב אותה, בטח הוא בקשר עם מישהי אחרת, בטח הוא לא מחבב אותה, מרוב המחשבות הרעות שרצו לה בראש היא לא ידעה איך להתנהג. לבסוף ולאחר מחשבה עמוקה החליטה שהיא צריכה ליזום ושהיא זו שצריכה להתקרב אליו, אז היא ניגשה אליו, החלה ללטף אותו ולגרות אותו עד שהתחרמן, נכנסו למיטה ושכבו ביחד.
למחרת ניגשה האישה למחשב וכתבה בבלוג שלה את מה שעבר עליה בלילה ועל איך שהיא בטוחה שבעלה מתרחק ממנה ועל איך זה שהיא החליטה ליזום ולשכב איתו על מנת להראות לו עד כמה היא אוהבת אותו.
גם הבעל ניגש למחשב ונכנס לבלוג שלו וכתב את המשפט הבא: "אתמול מכבי ת"א הפסידו במשחק, חזרתי הביתה מבואס, עצבני וממורמר, אבל לפחות זיינתי אותה, כך שיצא לי מאתמול מה שהוא טוב""
מוסר ההשכל של סיפור זה הוא שלנשים ולגברים יש נקודת מבט שונה לאותה אירוע. גברים ונשים רואים את החיים מנקודת מבט שונה, כך שנשים יכולים לפרש סיטואציה מסוימת בצורה שונה מהפירוש שגברים נוטים לתת לאותה סיטואציה.
לאחר ההקדמה זאת אני אחזור למה שכתבה אישתי. את האמת אני התייחסתי לרוב הדברים שהועלו על ידיה בתגובות שלי על התגובות שלכם, אז אתם מוזמנים לרדת למטה ולקרוא את התגובות בסוף הפוסט שכתבה אשתי.
יחד עם זאת עלי לציין כי אני לא כל כך אהבתי את מה שהיא כתבה, לא שזה חדש עלי, אלא שאני לא מסכים עם מה שהיא כתבה ומאחר ונקודת המבט שלי שונה מנקודת המבט שלה.
אל תאמינו לאשתי שאין לה זמן לעשות את מה שהיא אוהבת, אני אומר לכם שיש לה את כל הזמן שבעולם, אבל היא לא יודעת לארגן את הזמן שלה, אם היא הייתה יודעת איך לארגן את הזמן שלה היא הייתה יודעת איך לנצל אותו על הצד הכי טוב. מה שמעניין שכל זה התחיל בזמן שהיא הפכה למובטלת, ומרוב הזמן שעמד לרשותה היא התחילה להזניח דברים כי יש לה זמן לעשות אותם לאחר מכן, ומכאן התחיל כל הבלאגן; היא התרגלה למצב הזה שלפיו היא לא עושה כלום תוך מחשבה שהיא יכולה לעשות את מה שהיא רוצה בכל זמן שתרצה, ועכשיו היא הגיעה למצב שהיא לא מסוגלת לעשות כלום והיא טוענת שאין לה זמן. זה פשוט לו נכון.
אני תמיד אומר לה שעם קצת נחישות ועם קצת ארגון היא יכולה לעשות את כל מה שהיא רוצה.
עניין אחר שאשתי התייחסה אליו זה שאני לא עוזר לה בבית. אני מודה שאני לא עוזר לה בבית, אבל זה לא בגלל שאני לא רוצה לעזור לה, זה לא בגלל שאני שוביניסט גדול, אלא זה בא מזה שאני כל הזמן שוקע בעבודה ומזה שאני חוזר הביתה מאוחר עם אפס כוחות ואז אין לי כוח לעזור לה.
זהו, אין לי כוח לכתוב עוד ואני חושב שאני חוזר על עצמי ועל מה שאמרתי קודם בתגובות, ולכל הקוראות שלי תזכרו שמה שאתן חושבות ומפרשות זה לא בהכרח מה שבן הזוג שלכן מרגיש, יכול להיות שלבן הזוג שלכן יש נקודת מבט שונה משלכן, אז אל תמהרו לשפוט אותו.
ועוד דבר, אשתי מאוד התרגשה מהתגובות שלכן והיא אף בכתה ואמרה שזה מאוד מרגש שאתן לא מכירות אותה אבל יכולות לדעת מה עובר עליה ולייעץ לה.
היום הייתה מסיבת אירוסין של גיסתי, המסיבה הייתה קטנה ובאווירה משפחתית.
הנה כמה תמונות שצילמתי בבית בזמן שהתכוננו.
זאת הילדה בזמן שהמתינה לנו
והנה היא משועממת מרוב שהמתינה לאימה
והנה האישה, עם השמלה היפה והפשוטה, זהו סגנון הלבוש שלה.
אגב, את השמלה הזאת אני בחרתי.
וזה אני
בתמונה אפשר לראות את חדר השינה שלנו, הכול עשוי עבודת יד.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
