החיים המשעממים

יש לי עומס בעבודה מהסוג שאני הכי שונא, אבל אני בטוח שאני אסתדר עם זה. את האמת לא כל כך בטוח אחרת לא הייתי כותב על זה בפוסט הזה.

מה שקורה שאני לקחתי על עצמי להכין מחקר אקדמי בתחום התכנון והבנייה, וזה לא כזה תחום מרתק שיגרום לכם לרצות לעבוד, ואני צריך לסיים את המחקר עד סוף החודש הזה, בפועל ולפי ההסכם ביני לבין מזמיני המחקר הוסכם כי אני יעביר להם את המחקר שבוע לפני המועד המוסכם על מנת שהם ילמדו אותו ועל מנת לכתוב לי הערות, לאחר מכן אני אעשה את הפיניש למחקר ואמסור אותו.

נכון לרגע זה אני לא התחלתי לעבוד על המחקר בצורה אנטינסיבית, ורק המחשבה שאני לא אספיק לסיים אותו במועד גורמת לי כאב ראש ודילמות רבות, אבל משום מה אני דוחה ודוחה את העבודה על המחקר ללא סיבה.

בנוסף למחקר יש לי המון דברים קטנים שאני צריך לעשות (כמו למשל לתקן את המחשב הנייד, לסדר כמה דברים מול חברת פלאפון, לשלוח פקס לבית החולים, ללמוד איך להפעיל את המכשיר הסלולארי החדש ועוד המון דברים שקשורים לעבודה), אבל בפועל אני לא עושה כלום. המצב הזה מדאיג אותי, ואני מודה שאני מתרשל בעבודה ואפילו הרשלנות שלי היא רשלנות פושעת. מה שמדאיג אותי שחלק מהרלשנות שלי קשורה לישראבלוג, אני מבלה המון שעות מול המחשב ומשוטט בישרא מגיב פה ושם ופותח בלוג חדש מתי שמשעמם לי, ואני מאוד מודאג מכל העניין הזה. אני חייב להודות: התמכרתי לישראבלוג וקשה לי להיגמל, אבל ת'אמת אין לי רצון להיגמל, אני נהנה מזה, אבל אני צריך למצוא את האיזון המתאים בין המשפחה שלי, לבין העבודה שלי ולבין ישרא.

ביום חמישי האחרון החלטתי לעשות מעשה, החלטתי שאני צריך לחלק את הזמן שלי: בעבודה אני אשתדל לעבוד כמה שיותר ולהפחית כמה שיותר מהשיטוטים בישרא, בבית אני אבלה כמה שיותר זמן עם המשפחה, ובשעות הלילה המאוחרות, כשכולם הולכים לישון אני אגלוש בישרא. לפחות זוהי התוכנית, אבל לא ידע אם היא תצא לפועל, אבל אני נחוש בדעתי.

אז אתמול, יום שישי, התעוררתי ליום חדש ולסדר חדש, אבל אני חושב שדווקא זה שהתחלתי את הסדר החדש ביום שישי הייתה החלטה לא מוצלחת . מי שעוקב אחרי הבלוג יודע שיום שישי הוא יום עמוס אצלי, והוא היום היחידי בשבוע שבו אשתי עובדת ואני נשאר עם הילדה בבית, בנוסף לזה ביום שישי כל המשפחה שלנו נפגשים אצל ההורים שלי לאורחת צהריים, ומאחר ודברים אלו הם דברים קבועים שאי אפשר לשנותם הרי הבחירה שלי ביום שישי היא בחירה גרועה. אז כרגיל אני והילדה נשארנו בבוקר בבית, ולקראת הצהריים הלכנו לבית הוריי על מנת שנאכל ארוחת צהריים. לפני האורחה ובזמן שהמתנו להתאספות כל המשפחה החלטתי לטייל בטבע, עליתי על הטרקטורון של אבא שלי וטיילתי בשדות וההרגשה הייתה נפלאה, האוויר הצח ומראה השדות עשה לי טוב, צילמתי כמה תמונות על מנת שאעלה אותם לבלוג אבל משום מה התמונות נעלמו (זאת אחת הסיבות מדוע אני צריך לעבור על חוברת ההפעלה של המכשיר החדש - מה לעשות הוא מאוד מאוד מסובך).  

בזמן שטיילתי לבד קיבלתי שיחת טלפון מאשתי שבה היא הודיעה לי שבזמן שהיא חזרה מהעבודה הרכב נתקע באמצע הכביש והיא כמעט ועשתה תאונת דרכים. אין מילים שיכולים לתאר את ההרגשה שלי באותם רגעים, ואתם יכולים לדמיין בעצמכם איזו באסה הייתה לי, שלא לדבר על זה שרצו לי מחשבות על תקלות אפשריות שיעלו לי ביוקר דבר שכמעט וגרם לי להתקף לב, כמובן כל זה בנוסף לדאגה לאשתי ולנסיך הקטן שהיה איתה. אז חזרתי לבית הוריי מבואס ועם מצב רוח ירוד. 

ללא קשר לתקלה ברכב וברגע שהגעתי לבית הוריי היה לנו ריב עם אימי, היא תבעה שנוותר על הארוחה המשפחתית ביום שישי (כי ביום שישי גיסותיי ואשתי עובדות ואמא מכינה את הכל לבד וכבר אין לה כוח לזה), הריב הזה גרם לי להרגיש יותר רע, ואף איבדתי את החשק לאכול.

מבואס, רעב ועצבני עזבתי את בית הוריי, ונסתעי ברכב של אחי ביחד עם המוסכניק לכיוון הרכב התקוע (המוסכניק הוא בן דודה שלי ולקוח שלי וברגע שידע שאשתי והנסיך הקטן נתקעו בדרך ישר נזעק לעזרה - כל הכבוד לו), כשהגענו למקום שבו נמצא הרכב הוא בדק אותו והתברר שהתקלה היא תקלה פשוטה, והוא הבטיח שהוא יתקן לי את הרכב תוך שעה שעתיים.

לאחר כל הבאסה הזאת החלטתי שאני לא רוצה עוד פאשלות ושאני צריך לעבוד ולהשלים את מה שחסר לי בעבודה, אז בסביבות השעה 4 אח"צ התחלתי לעבוד והמשכתי לעבוד עד לשעה 12 בלילה, הספקתי הרבה אבל לא הצלחתי לסיים את כל העבודה שאני צריך להשלים אז החלטתי שאני ימשיך בעבודה שלי היום, יום שבת.

היום בבוקר, קיבלתי שיחת טלפון מאח שלי, הוא אמר לי שהוא רוצה לצאת לטיול ביחד עם בן דודה שלנו והם שואלים אם אני רוצה להצטרף אליהם, את האמת אני לא רציתי להצטרף כי אני ידעתי שאם אני אטייל היום אני אאבד את החשק שיש לי להשלים את העבודה, אבל לאחר בקשות רבות מצד אשתי ולאחר היסוסים רבים החלטתי שמגיע למשפחתי לצאת לטיול הזה, אז התארגנו במהירות ונסענו אחריהם. ביני לבין עצמי החלטתי כי לאחר שנחזור מהטיול אני אשקע שוב בעבודה ואתחיל לקרוא כמה מאמרים על מנת שאתחיל לכתוב את המחקר.

הטיול עצמו היה כיפי במיוחד, היינו שלושה זוגות עם הילדים שלנו (בסך הכל שישה ילדים),  הילידים שלי מאוד נהנו במיוחד הבת.

כשהיינו בטיול קיבלנו שיחת טלפון מהארוס של גיסתי והוא הזמין אותנו ליום מולדת שלו, שזה היום. מאוד התעצבנתי מזה שהוא מודיע לנו באותו יום, כי המשמעות היא שאני לא אצליח לעבוד על המחקר. לקראת הערב חזרנו מהטיול, התקלחנו התארגנו ושוב יצאנו ליום המולדת שלו. האירוע היה בסדר ומאוד נהניתי אבל מה שמעיק עלי זה שאני לא עבדתי על המחקר.

משום מה יש לי הרגשה רעה לגבי המחקר הזה, אני לא מצליח לעבוד עליו ולא מצליח להתקדם, כל פעם שאני מחליט להתחיל לעבוד עליו צצים לי דברים חדשים.  מחר אני אמור להשקיע כמה שעות טובות במחקר, אני חייב לעשות זאת.

כל מה שנותר לי לקוות שהפעם הכל יהיה חלק, ושבאמת אצליח להתקדם ושלא יצוצו לי עוד בעיות או אירועים לא מתוכננים.

לילה טוב.