החיים המשעממים

אני מרגיש מושפל, והרגשת ההשפלה מתעצמת נוכח העובדה שאין לי ברירה אחרת, אני חייב לבלוע את הצפרדע ולהתעלם מההשפלה ולהתנהג כאילו כלום לא קרה, שעה שאני מקלל את עצמי בכל רגע נתון.

בד"כ אני אדם חזק, לא מוותר, עומד על שלי ועל זכותי, יודע לתמרן בין מצבים קשים ומביכים ויודע איך להחליק דברים ולעטות על פניי מסיכה, גם הפעם אני הצלחתי לעשות זאת, אבל לא הצלחתי להדחיק הצידה את ההרגשה שלי, כל מה שאני עושה מושפע מהשיחה שהייתי לי ביום חמישי שעבר עם הבוס השני שלי, אני לא מראה לו סימנים של מצוקה ושל השפלה, אני "כאילו" מתנהג כרגיל, כאילו כלום לא קרה, אבל שוב, רק כאילו, אני מנסה כמה שיותר למתוח את החבל בינינו, ובמידה מסוימת אני גם לא רוצה שיהיה חבל בינינו, אבל אתם תבינו בהמשך שאני לא יכול להיפטר ממנו לגמרי, אחרת לא הייתה לי דילמה בכלל.

אז אני אתחיל מההתחלה, זאת חפירה – אני יודע את זה – אבל על מנת שתבינו את מה שעובר עלי אתם צריכים להיות מעודכנים בכל הפרטים הקטנים, ורק אחרי זה אתם תוכלו לשפוט.

אני הכרתי את הבוס השני שלי, שלצורך העניין אקרא לו מ' בחודש ספטמבר 2007. באותו זמן אני הייתי עו"ד חדש, ללא ניסיון משמעותי, וגם מובטל, שכן בחודש יולי 2007 פוטרתי משני מקומות עבודה שבהם עבדתי (לא בעריכת דין), באותה תקופה גם אשתי פוטרה מהעבודה שלה והפכנו לזוג מובטלים. בהתחלה אני לא רציתי לעסוק בעריכת דין, אבל מהר הבנתי שאני צריך לפתח קריירה, אחרת אני מעולם לא אעסוק במקצוע. אז לאחר חיפושים בלתי נלאים שלא הניבו תוצאה, ולאחר התייצבות שבועית משפילה בלשכת התעסוקה שנמשכה חודשיים, פנה אלי אחד הדודים שלי ואמר לי שהוא צריך שאני אאשר בשבילו תצהיר, באותו זמן ומאחר ולא עסקתי בעריכת דין לא הייתה לי חותמת, אז הלכתי לבית דפוס קרוב, והזמנתי חותמת (ואז אחד העובדים בבית הדפוס אמר לי "מה? עוד עו"ד?", עכשיו תסתכלו על המשפט שבכותרת הבלוג ואתם תבינו מאיפה הוא בא). מה שחשוב שבבית הדפוס פגשתי עו"ד ולאחר היכרות קצרה הוא אמר שהוא מכיר עו"ד שמחפש עו"ד דחוף, נתן לי את מספר הטלפון של אותו עו"ד, שזה היה מ', לאחר שיחה טלפונית עם מ' אני הוזמנתי למשרד שלו לראיון.

אז הגעתי למשרד, והוא לא ממש עשה לי ראיון, הוא אמר שהוא מחפש עו"ד דחוף, ושהוא לא מאמין שראיון יכול לנבא אם אני יכול להיות עו"ד טוב או לא, והציע שאני יעבוד אצלו לתקופת ניסיון של חודש. מחוסר ברירה הסכמתי והתחלנו לדבר על המשכורת והוא אמר לי שהוא ישלם לי שכר מינימום בתקופת הניסיון ולאחר מכן אנחנו נדבר על התנאים הסופיים במידה והוא יהיה מרוצה מהעבודה שלי.

אז התחלתי לעבוד, לאחר כמה ימים ראיתי שהוא מרוצה ממני, ושהוא מעוניין שאני ימשיך במשרד, ולאחר סיום תקופת הניסיון הוא אמר לי שהוא מעוניין שאני אמשיך אצלו בעבודה, אבל מאחר ואין לי ניסיון הוא לא ישלם לי משכורת גבוהה, גם הפעם מחוסר ברירה הסכמתי אם כי המשכתי לחפש עוד משרד לעבוד בו. לאחר כחודש מצאתי לי עבודה במשרד טוב, עם משכורת טובה אבל גם שם אמרו לי שאני אעבוד לתקופת ניסיון של חודש ולא רציתי לעזוב את המשרה הקבועה למשרה אחרת כאשר לא הייתי יודע אם בכלל אני אתקבל לאחר תקופת הניסיון.

לאחר דילמה החלטתי לפנות למ' ולבקש ממנו העלאה, ובמידה והוא לא יסכים אז אני אלך למשרד השני. לרוע מזלי הוא הסכים ונתן לי העלאה וגם הוסכם שאני אקבל  העלאה במשכורת כל שישה חודשים. באותו רגע נראה לי שהכל טוב ויפה, ושאני סוף סוף מתחיל לבנות את הקריירה שלי.

עד מהרה התברר לי עד כמה מ' הוא בוס גרוע שמנצל את העובדים, עד כמה הוא עצבני ועד כמה לא נוח לעבוד איתו והכי גרוע הוא היה קמצן גדול. אני מצידי הוכחתי לו עד כמה אני נחוץ במשרד ועד כמה אני טוב בעבודה, ותוך זמן קצר ולמרות שהייתי חסר ניסיון הפכתי לעו"ד המוביל במשרד שמנהל הכל ואחראי על כל התיקים. במצב דברים זה המערכת בינינו הייתה מורכבת, הוא הבין שאני עו"ד טוב במשכורת נמוכה יחסית, ממש מציאה, ושאני מנהל בעבורו את המשרד ועושה מרבית העבודה, ואז הוא לא יכול להתנהג אלי כמו אל שאר העובדים במשרד. ומצידי אני הצלחתי לנצל את התלות שלו בי על מנת לשפר את התנאים שלי ועל מנת להכתיב לו תנאים שעובדים אחרים במשרד לא הצליחו להכתיב לו.

אבל למרות התנאים המשופרים שהצלחתי להשיג, הוא נשאר בוס גרוע, מאוד גרוע, עד כדי כך שאף אחד מהעובדים לא סבל אותו. כך למשל הוא היה מבקש ממנו לכתוב לו דו"ח יומי שמפרט מה עשינו באותו יום עבודה (דבר שלא נהוג במשרדי עו"ד ואני תמיד סירבתי לזה), הוא היה מבקש שאנחנו נתחיל לעבוד בשעה שבע וחצי, שזה מאוד מוקדם, הוא היה צועק על העובדים כל הזמן, לא היה משלם משכורת טובה, לא נותן אמון בעובדים ועוד ועוד התנהגויות מחפירות ומשפילות (במיוחד כלפי המזכירות שעבדו במשרד).

לפני שאתקדם אני יספר לכם שמ' הוא אדם עשיר מאוד, אבא שלו גם איש עשיר מאוד, עד כדי כך שבמחלקת הגבייה של המשרד נוהלו תיקים על שם אביו בהיקף של 31 מליון שקל (רק במשרד שלנו), אז לפחות עכשיו יש לכם מושג שמדובר באדם מבוסס כלכלית שלא יזיז לו אם ישלם לעובדים שלו כמה מאות שקלים נוספים בכל חודש.

ובחזרה לעבודה. לאחר תקופה מסוימת אני התחלתי להפנים שלא משנה כמה אני אהיה טוב וכמה אני אבצע את העבודה שלי בצורה טובה, מ' לא יכבד ולא יעריך אותי. ומדי פעם ופעם הוא היה מציק לי בכוונה ופוגע בי על מנת שיראה לי שהוא יכול לשים עלי זין, ועל מנת שלא אחשוב שאני יכול לסחוט אותו. מה שחשוב ששנינו שיחקנו את המשחק בצורה הכי טובה וכל אחד ידע מתי למתוח את החבל ומתי להרפות, אם כי היה ברור לי שהמשחק הזה לא יימשך לעולם ובשלב מסוים אחד משנינו ייאלץ למתוח את החבל יותר מדי, וברור לי שזה יהיה אני.

אז מה שקרה שבאחד הימים ולאחר שבעה חודשים בעבודה הגעתי למשרד בשעה 7:50, דהיינו באיחור של 20 דקות, אז הוא פנה אלי ואמר שאני מאחר הרבה, אני השבתי לו שאני לא מוכן להתחיל בשבע וחצי ומבחינתו הוא יכול לקפוץ ולגעת בשמים, לאחר ויכוח קצר, עזבתי את החדר שלי, החזרתי לו את מפתחות המשרד והודעתי לו שאני מתפטר וחזרתי הביתה.

כשהגעתי הביתה הרגשתי הקלה גדולה, אבל מיד האישה התחילה לבכות ולהזכיר לי שאני צריך לפרנס את המשפחה ושאני לא יכול לשבת בבית ללא עבודה, ושאני לא הייתי צריך לעזוב את המשרד לפני שאני אמצא עבודה. אז התחלתי לחפש לי עבודה חדשה והבן אדם הראשון שהתקשרתי אליו היה ב' שהיה המאמן שלי בתקופת ההתמחות, הוא אמר לי שהוא מחפש עו"ד שיעבוד בחצי משרה כי אחת העובדות במשרד יצאה לחופשת לידה והוא מחפש מחליף לה, לא יכולתי לסרב להצעה זאת, ולמחרת התחלתי לעבוד אצלו.

ב' הוא טיפוס נחמד (הבוס שלי כיום), הבוס החלומי בעבור כל עובד, הוא מכבד את העובדים, מתחשב בצרכיהם, אוהב ותומך בהם, והוא תמיד אומר לנו תעשו את העבודה כמו שצריך ובקצב שלכם,  הוא לא מתעקש על שעות עבודה מסוימות ומוגדרות, כל זאת בניגוד למ'.

כעבור שלושה ימים מאז התפטרתי מ' התקשר אלי, ואמר לי שהוא הזמין לי חופשה משפחתית לחמישה ימים בחו"ל על חשבונו, הוא ביקש ממני לצאת לחופשה ולחשוב על העתיד שלי ועל איך אני יכול לשקם את היחסים ביני לבינו, אז יצאנו לחופשה, ולאחר שחזרתי לארץ הודעתי לו שאני יעבוד אצלו בחצי משרה. גם הפעם זאת הייתה החלטה גרועה, אולם באותו זמן אני רק חשבתי על איך לפרנס את המשפחה, אז חזרתי לעבוד אצלו ושוב חזרתי לסבול ממנו ומהיחס שלו.

בחודש 12/08 הודעתי למ' שאני רוצה להתפטר ושאני רוצה לעבוד במשרד משלי, ובחודש ינואר התנתקתי מהמשרד של מ' אולם לא הצלחתי להתנתק ממ' עצמו, שכן גם הפעם הוא התעקש שאנחנו נעבוד ביחד והוא הציע לי הצעה חדשה : שאני אעבוד מהמשרד שלי בתיקים שלו, ההצעה הייתה מקובלת עלי שכן הבעיה הייתה בעיה אישית ביני לבינו דהיינו שאני לא סבלתי שהוא יהיה הבוס שלי.

בעצם כשקיבלתי את ההצעה של מ' אני הסתבכתי עם שלושה משרדים, המשרד שלי, המשרד של ב' והמשרד של מ', ועד עצם היום הזה אני עדיין מתוסבך בשלושתם.

הסיכום ביני לבין מ' היה שאני אקבל סכום חודשי קבוע בנוסף לאחוזים. מה שחשוב שהוא לא היה משלם את כל הכסף מכיסו אלא הוא העביר לי כרטיס תדלוק ששייך לחברה של אביו, אני הייתי מתדלק באותו כרטיס ובסוף כל חודש הוא היה מעביר לי את הכסף לאחר שהוא היה מקזז את השימוש שעשיתי בכרטיס התדלוק.

בחודש שעבר גיליתי עד כמה מ' הוא אדם עם כוונות רעות, מה שקרה שהרואה חשבון שלי ביקש את תלושי המשכורת שלי, פניתי למ' וביקשתי אותם, לחובתי אציין כי אני מעולם לא בדקתי את תלושי המשכורת שלי ומעולם לא דרשתי אותם לפני זאת, כשקיבלתי אותם נדהמתי לגלות שהמשכורת שלי כפי שמצוינת בתלושי המשכורת יותר נמוכה מהמשכורת של המזכירה במשרד!!! הוא אפילו לא הנפיק לי תלושי משכורת בעבור כל החודשים שבהם עבדתי אצלו. ולמה זאת?? הרי הוא פחד שאני יתבע אותו, אז הוא רצה להקדים תרופה למכה. עד כדי כך הוא אדם עם כוונות רעות שלא נותן בי אמון, פשוט זוהמה וטינופת האדם הזה.  

זה היה הרקע, הוא רקע ארוך אבל אל תשכחו שהוא מתייחס לתקופה ארוכה.

ועכשיו למה שקרה ביום חמישי:

בין יתר התיקים שטיפלתי בהם במהלך כל תקופת עבודתי עם מ' היה תיק מקרקעין שעוסק בסכסוך בעלות על מקרקעין בשווי מליון דולר. כמו תמיד מי שהשקיע את מרבית העבודה זה אני, וכרגיל אני גם כתבתי את הסיכומים שהיו באורך 45 דפים, שזה הרבה. מה שחשוב שבתחילת השבוע שעבר התקבל פסק דין ואנחנו זכינו בתביעה, וההרגשה הייתה נפלאה. ביום חמישי שעבר ולאחר שהתקבל פסק הדין מ' בא אלי הביתה בסביבות השעה 9 בלילה. לאחר שהוא העביר לי תיקים חדשים לטיפולי התחלנו לדבר על פסק הדין, ואז הוא אמר לי: "אתה יודע, אני מעריך את העבודה שלך, אני החלטתי לתת לך בונוס".  לאחר כמה רגעים של שקט שלא הצלחתי בהם לעקל שהקמצן הזה רוצה לתת לי בונוס הוא המשיך בדבריו ואמר לי: "בפעם הבאה שאתה מתדלק את הרכב תמלא דלק בחמישים שקלים נוספים על חשבוני".

באותו רגע חשכו עיניי, ורק תנסו לדמיין מה עבר עלי באותו רגע, אני הרגשתי מושפל, חסר ערך, אפס, וכל תיאור אחר דומה שאתם יכולים להעלות בראש שלכם יכול להתאים.

50 ₪ זה הבונוס, זה מה שאני שווה, מה הוא חושב שאני ילד קטן?? עד לרגע זה אני לא מצליח לעקל את זה. 50 ₪!!!! 50 ₪ !!!! ריבונו של עולם. אבל תחשבו על זה שגם את ה- 50 ₪ הוא לא משלם אלא אבא שלו!!

אני לא מצליח לעקל את זה, אני לא מצליח להבין מדוע אני לא העפתי אותו מביתי, הרי מה שהוא אמר לי זאת חוצפה, הוא זלזל בי, הוא זלזל בעבודה שעשיתי.

הבעיה שאני גם צריך את הכסף שלו, אני לא יכול להסתדר בלי התשלום החודשי שאני מקבל ממנו, אשתי מובטלת ואני זה שאמור לפרנס את המשפחה, מה שמציק לי שבכל פעם מחדש המצב הכלכלי שלי מאלץ אותי לעבוד איתו בניגוד לרצוני. תחושת ההשפלה שלי מתעצמת פי אלף בגלל שאני חסר אונים, בגלל שאני לא יכול להגיד לו שיחפש לו עו"ד אחר שיעבוד בשבילו. אני מרגיש מושפל משום שאני צריך לבלוע את הצפרדע כל פעם מחדש, אני מרגיש מושפל משום שאני לא יכול לעמוד על שלי, משום שאני לא יכול לבקש את מה שמגיע לי.

אני שונא את עצמי, שונא את זה שבכל פעם שהייתה לי הזדמנות טובה להתנתק ממ' אני לא הייתי עושה את זה, אני שונא את עצמי שכל פעם אני נאלץ לוותר למ' ולהתפשר איתו עד כדי כך שאני לא ביקשתי ממנו שיתקן לי את תלושי השכר, שונא את זה שאני מרגיש חלש ומנוצל.

חלש ומנוצל, זה אני.

ומי שמנצל אותי יש בחשבון הבנק שלו מיליונים על גבי מיליונים. בחניון הווילה הענקית שלו חונים רכבים בשווי מיליוני שקלים, הוא לא בן אדם שזקוק לכסף כפי שאני זקוק לו.

קשה לי עם ההרגשה הזאת, בעצם מאז יום חמישי שעבר אני לא מצליח לתפקד, ואני שוב מותח את החבל, כך למשל הלילה הוא התקשר אלי ואמר לי שיש תיק דחוף שלא סובל כל דיחוי, הוא סיפר לי שהמדינה רוצה להרוס את הבית של אחד הלקוחות שלו, ושאנחנו צריכים לפנות מחר בבוקר לבית המשפט על מנת לעכב את ההריסה, ז"א שהלילה אנחנו צריכים להכין את הבקשה לעיכוב ההריסה וגם ללמוד את חומר התיק, אבל אני סירבתי ואמרתי לו שאני עסוק, מבחינתי שיסתדר לבד הלילה.

אבל הבעיה שאני יודע שאם מחר הוא יתקשר אלי שוב אני לא אגיד לו לא, אני אאלץ לעבוד איתו, זאת הבעיה. זאת הבעיה!!

עדיין לא הצלחתי להתגבר על המשבר הזה, אני מעמיד פנים שכאילו הכל בסדר, אבל הכל לא בסדר. עובדה שהשעה עכשיו 3 בלילה ועדיין לא הצלחתי לישון.

קשה לי.

קשה לי.