החיים המשעממים

אני לא מצליח להתקדם במחקר שאני עושה. מצד אחד אני מסתכל על השלב שאליו הגעתי ומרגיש שהחלק הקשה ממנו כבר אחריי: אני כבר קראתי את מרבית המאמרים והספרים שאני צריך, עשיתי סיכום מודפס לחומר, ולמעשה כל מה שנותר לי זה לכתוב את המחקר בצורה מסודרת. אבל למרות כל המאמצים שאני עושה אני לא מצליח לקבע את התחת שלי מול המחשב ואני לא מצליח להתרכז ליותר מחמש דקות במחקר עצמו. גם במשרד אני לא משקיע בעבודה כמו שצריך, ביום חמישי שעבר בא אלי הבוס לחדר והוא סידר לי את השולחן תוך כדי שיחה על העבודה. הוא לא העיר לי במפורש על זה שאני לא משקיע בעבודה אבל הוא אותת לי על זה בעצם העובדה שהוא סידר את השולחן.

מה שמבאס שהיום התקשרו אלי מזמיני המחקר והם דרשו שאני אעביר להם במייל את הסיכום שכבר עשיתי לחומר. הדרישה הזאת מאוד הפתיעה אותי שכן הסיכום היה שאני אגיש להם את טיוטת המחקר עד ליום 23/06/2009, אבל לא יכולתי לסרב משום שרציתי להלחיץ את עצמי, אבל כצפוי גם היום אני לא הצלחתי להתקדם הרבה, עובדה שאני מוצא לעצמי זמן לכתוב פוסט זה.

אני מת כבר לסיים את המחקר.

ולעניןי אחר, בזמן האחרון המשרד שלנו התחיל לעבוד בצורה אנטינסיבית בתיאומים בעזה ובגדה, אנחנו מפרסמים מודעות בעיתונות הפלסטינית (בעזה לא נותנים לנו לפרסם כי העיתונות נשלטת על ידי חמאס והם חוששים שאנחנו זרוע של השב"כ) ואחנו מקבלים המון פניות והרבה טלפונים. ביום שישי שעבר התפרסמה כתבה במוסף הארץ שהתייחסה בין היתר לחברה שאותה אנחנו מייצגים ולכל הסירחון שיש בתחום התיאומים, וגם הייתה כתבה קטנה על זה באינטרנט והנה הלינק לכתבה שהתפרסמה באתר הארץ (למשל במשרד שלנו "המצאנו" את "ארגון משווקי הגרעינים" ולאחר שתקראו את הכתבה באתר אתם תבינו מה תפקידו של הארגון הזה). 

את האמת לא יצא לי לקרוא את הכתבה בעיתון אבל אני יודע מה יש שם מבלי לקרוא אותה. אבל מה שבטוח שההרגשה שעיתון הארץ מפרסם כתבה על דבר שיש לי נגיעה אליו גרמה לי להשתעשע.

ביי לבינתיים, אני אנסה עכשיו להתרכז במחקר.