החיים המשעממים

אין מילים בפי שיכולים לתאר את האהבה שלי לבתי. זאת מין הרגשה מיוחדת, מאוד מיוחדת והיא לא סתם "אהבה". בעצם, אם אותה הרגשה היא אהבה, הרי היא אהבה טהורה ללא כל שום דבר בצידה - רק אהבה. 

תעזבו אותי, אין מילים שיכולים לתאר הרגשה כזאת, אבל תנסו לדמיין.

איך שכתב zombie* כאשר ניסה לתאר את ההרגשה הזאת ואמר שאותה הרגשה היא "הרגשה עילאית" והיא ממש כך. 

אז לעניינו. הבת שלי הסתפרה לפני כמה ימים. אני מסתכל עליה ורואה ילדה אחרת, יותר מבוגרת, יותר יפה ויותר אנרגיטית. ת'אמת מתאים לה שיער קצר, ועכשיו אפשר לראות את הפנים העגולות והיפות שלה.

מצד שני, אני מתגעגע לאיך שהיא הייתה נראית קודם, לתלתלים הארוכים שלה ולשיער שהיה יורד בפראות על הפנים שלה.

אז תשפטו בעצמכם מה יותר יפה.

אלו התמונות שלה לפני:

והנה התמונות שלה לאחר שהסתפרה:

ולעניין אחר, כפי שכבתבי לפני כמה ימים הרי הנסיך הקטן התחיל לזחול. ובעצם אי אפשר להשוות בין הנסיך הקטן היום לאיך שהוא היה לפני כמה ימים - לפני הזחילה. היום הוא מצא לו כמה משחקים חדשים, כמו למשל לפתוח מגירות, לפתוח ארונות ולהוציא את תכולתם. ומה שהכי כיפי שהוא יודע איפה נמצאים כל ה"משחקים החדשים" שלו, כך שאם הוא נמצא בחדר שלו הוא יודע לזחול לבד לעבר המטבח ולהתחיל להוציא את תכולת ארונות המטבח.

אחחחחחחח כמה יפה הוא.