בתחילת השבוע הזה קבילתי הזמנה לחתונה של אחיה של העורכת דין שעובדת איתי (זאת שידה נשברה). אותה עורכת דין היא ערבייה נוצריה, ואני זומנתי לטקס שייערך ביום ראשון הקרוב בכנסייה.
מאחר ומעולם לא יצא לי להשתתף בחתונה של נוצרים, התעניינתי מאוד בחתונה ובטקסים ורציתי לבדוק איך להתנהג בכנסייה על מנת להימנע מפדיחות מיותרות. בשל כך פניתי לשאר העובדים במשרד והתעניינתי בנושא ותהיתי אם החתונה תיראה כמו החתונות שרואים בסרטים. משביררתי את הנושא עם עובדי המשרד התברר לי כי מבין כל העובדים אני היחיד שזומנתי לטקס שייערך בכנסייה מבלי שאזומן לחתונה שתיערך בלילה. עוד התברר לי כי כל העובדים מתכננים ללכת למסיבה שתיערך בלילה באולם החתונות (אוכל ומוסיקה וחפלה אמיתית אז מה יש להם לחפש בטקס שייערך בכנסייה??), או אז התעורר החשש בליבי כי יש משהו שלא כשורה בהזמנה שלי, ולאחר שסיפרתי לבוס על החששות שלי הוא התנדב לבדוק אם אכן נפלה טעות והתקשר בעצמו לעורכת הדין שאמרה לו שהיא התכוונה לתת לי הזמנה כמו שאר העובדים במשרד וכי ככל הנראה נפלה טעות. לאחר מכן היא התקשרה אלי והתנצלה על הטעות שהייתה, והזמינה אותי טלפונית לחתונה שתיערך בלילה.
היום, ובואפן מפתיע, היא באה אלי למשרד (היא עדיין בחופשת מחלה בגלל ששברה את היד) והביאה לי הזמנה חדשה, והיא התנצלה שוב על הטעות שנפלה, ואמרה לי שהיא תהיה שמחה אם אשתתף בחתונה של אחיה ואני הבטחתי לה שאני כן אשתתף. רק אחרי זה אני פתחתי את ההזמנה והתברר לי כי המסיבה שתיערך באולם החתונות תהיה ביום שישי 17/07 (מחר), שזה יום ההולדת של הבת שלי, וכידוע אנחנו מתכננים לעשות לה מסיבת יום הולדת גדולה. באותו רגע לא ידעתי מה להגיד לה; מצד אחד לא היה נעים לי להתנצל ולהגיד לה שאני לא אשתתף בחתונה לאחר כל מה שהיה, ומצד שני, זה יום ההולדת של הבת שלי ואנחנו כבר שבוע מתכננים את המסיבה של היום הולדת.
מאחר והיה קשה לי להחליט, התקשרתי לאשתי והתייעצתי איתה והיא הציעה לי שנקדים את המסיבה להיום, ושנשתתף בחתוה מחר. בלית ברירה הסכמתי להקדים את המסיבה להיום, וכך יצא שחגגנו לבת שלי יום הולדת היום, שזה בכלל לא התאריך שבו היא נולדה.
המסיבה עצמה הייתה בסדר וכיפית והילדה נהנתה מתשומת הלב ומהמתנות שהיא קיבלה מכל האורחים (נכחו כ-35 ואיש), אבל התבאסתי מההתנהגות של משפחת אשתי, כל האחיות שלה כמעט ולא נגעו באוכל (נו, כולן בדיאטה 
), אף אחד מהבעלים של אחיות אשתי לא בא למסיבה, וגם חמי לא בא בטענה שהוא עייף אחרי יום עבודה ארוך, והכי מבאס שהם עזבו לאחר שחילקנו את העוגה, כאילו הם חיכו לרגע זה על מנת שילכו הביתה. בקיצור, לא אהבתי את ההתנהגות שלהם והרגשתי שהם לא מתחברים למשפחתי. כמה היה צפוי.
העיקר שהילדה נהנתה, ושזה כבר מאחורנו.
והנה כמה תמונות:
הילדה שלנו בשמלה לבנה. אשתי התעקשה להלביש אותה שמלה לבנה כי היא רצתה שהיא תהיה כמו נסיכה (כשאשתי הלבישה אותה היא התחילה לבכות מרוב התרגשות). אני אישית הרגשתי שהיא בתחפושת פורים ולא אהבתי את השמלה. תשפטו בעצמכם.
והנה העוגה שבחרה הילדה, היו עוד עוגות שאשתי הכינה (תמונות בקרוב). 
הנסיך הקטן לובש טרבוש וזולל ביגלה.
התמונה הזאת לא קשורה ליום הולדת, אבל היא ממש יפה ואני חייב לדחוף אותו לפוסט זה. כמה משועמם הוא. 
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
