החיים המשעממים

קשה להסביר את זה אבל אני אנסה.

כהורה לשני ילדים אני מרגיש שאהבתי לבת שלי היא יותר גדולה מאהבתי לנסיך הקטן. לא שאני לא אוהב אותו, אני כן אוהב אותו, ואני גם מרגיש גאה שיש לי ילד חתיך כזה, ושבכל מקום שהולכים אליו נתקלים באנשים שרוצים "להתחיל איתו", וכן אכפת לי ממנו, אבל ברור לי שהוא לעולם לא יתפוס את מקומה של הבת שלי בלבי, אני מרגיש שהיא חלק ממני יותר מאשר שהוא חלק ממני. אולי זה הגיל?? אולי בגלל שהיא הבכורה?? ואולי בגלל שהיא בת?? לא יודע, אין לי תשובה.

ולמה אני מספר את זה?? כי הנסיך הקטן התחיל ללכת בכוחות עצמו מלפני כחודש, ומאז אני מתכנן לכתוב פוסט לכבודו, אבל אני מתעצל. זה דבר שמאפיין אותי בכל היחס שלי אליו. אני אספר לכם למשל שאצל הוריה של אשתי יש קיר שנקרא "קיר הנכדים" ועל הקיר יש תמונות של כל הנכדים, ואיזה תמונה חסרה?? כמובן שזוהי תמונת הנסיך הקטן.

אז על מנת לתקן את המעוות, אני אעלה פוסט לכבודו, ואראה לכם איך מתכונן הנסיך הקטן לשינה שלו.

קודם כל הוא עושה מקלחת.

אחרי זה הוא מתחיל לזלול במבה מול הטלוויזיה.

הוא אוהב לראות ערוץ בייבי.

צריך להחזיק את הבמבה בשתי ידיים.

אסור להוריד את העיניים מהטלוויזיה.

הנסיך הקטן נמנה על משפחת המכרסמים.

אחרי שהוא מסיים לאכול את מנת הבמבה היומית שלו הוא מתחיל לבכות, שזה סימן שהוא רוצה ללכת לישון, אז אשתי לוקחת אותו לחדר השינה, מניקה אותו ותוך כדי הנקה הוא נרדם בסביבות השעה 10:00 בלילה.

שיהיו לו חלומות נעימים.