החיים המשעממים

פעם לימדו אותי שהסכנה הכי גדולה לדמוקרטיה בעת המודרנית באה מכיוון התאגידים הכלכליים עתירי הכוח והקשרים.

אין לי שמץ של ספק שהמשפט הזה נכון, והוא מקבל משמעות גדולה ביותר במיוחד בישראל שבה כמה אנשים שולטים בכלכלת המדינה, ושבה אין תחרות של ממש בין התאגידים העסקיים הגדולים.

שלשום ראיתי תוכנית שדיברה על אישה שהגישה תביעה כספית נגד הכנסייה הקתולית בקנדה וזאת לאחר שהיא עברה התעללות מינית כשהייתה ילדה קטנה על ידי כומר של הכנסייה. בסמוך לאחר הגשת התביעה פנו אליה נציגי הכנסייה והציעו לה הסדר פשרה שכלל תנאי שלפיו היא תשמור את עניין התביעה בסוד. האישה, שהייתה מותשה ושהרגישה חלשה אחרי כל מה שעברה, פחדה להתמודד כנגד הכנסייה הקתולית, והסכימה להצעה וחתמה על הסדר פשרה. לימים, התעורר מצפונה של האישה והיא הבינה שהיא עושה עוול לעצמה כי הדין לא מוצה עם הכומר (מבחינתה היא רצתה לחשוף את המעשים ולא לקבל כסף) אולם היא לא יכלה לעשות כלום מאחר והיא חתמה על הסכם סודיות.

לאחר שייסורי המצפון התעצמו היא החליטה לחזור בה מההסכם והחלה בהליכים מתישים לביטולו, ולבסוף תנאי הסודיות בוטל בהוראת ראש הכנסייה בקנדה שהבין שהסתרת מעשים כאלו לא תורמים לתדמיתה של הכנסייה.

לאחר ביטול תניית הסודיות פירסמה האישה מודעה בעיתון שאומרת "אם את זוכרת את [שם הכומר] תתקשרי למספר ...", היא לא פירטה מדוע ולמה היא רוצה שיתקשרו אליה אבל מהר מאוד הסתבר שיש נשים שהבינו את הרמז והתקשרו אליה, ואז התברר לה שהיא לא לבד ושמדובר באנס סדרתי. בסופו של דבר הורשע הכומר בביצוע מעשים מגונים ב -47 נשים והאישה הפכה לגיבורה בגלל שהעזה וחשפה את המעשים של הכומר.

אז אני אגיד לכם שאני לא אצא גיבור, כי גם לי שילמו כסף ובתמורה אני הסכמתי לסתום את הפה, אז אני אפסיק כאן ולא אפרט יותר.