החיים המשעממים

לאחרונה יש לי הרגשה שלא משנה כמה אעבוד וכמה אשקיע בעבודה, וגם לא משנה כמה אשתי תעבוד וכמה היא תשקיע בעבודה, בסופו של דבר התוצאה היא אותה תוצאה ואנחנו נשאר בלי כסף ביד או בבנק, בדיוק כאילו שלא השקענו בעבודה.

אז כך, אני עובד בבוקר כשכיר, אחר הצהרים אני עובד כעצמאי, בלילות אני עושה עבודה בשביל שני משרדי עורכי דין כעו"ד חיצוני (עם המשרד השני התחלתי לעבוד לפני שבוע בערך). מצידה, אשתי היא מורה בחט"ב, מורה בבית ספר למחוננים, ואחה"צ היא עובדת בחברה למתנ"סים, כך שלכאורה מצבנו אמור להיות בסדר והפלוס בבנק אמור לחגוג, אבל המציאות היא עגומה, כל כך עגומה עד כדי כך שלאחרונה אני מנסה למצוא מה לא בסדר ואיפה אנחנו מפשלים. 

נקודת ההנחה שלי היא שאם עם כל כך השקעה אני לא מרוויח מספיק, אז עדיף לי לעבוד מעט. ואם אני רוצה להמשיך בעבודה במתכונת הנוכחית אז אני צריך להרוויח מספיק כסף ולבקש העלאה, ואת זה כבר עשיתי אתמול. לא סתם ביקשתי העלאה אלא ביקשתי מאחד המשרדים (זה שמעמיס עליי הכי הרבה) להכפיל לי את המשכורת החודשית. בהתחלה הבוס שם נבהל והתחיל לספר לי סיפורים על המצב הקשה ועל זה שהלקוחות לא משלמים, "ומה דעתך לעשות לך העלאה מדורגת" וכל מיני קשקושים ואני התבצרתי בעמדה שלי: או שמכפילים לי את המשכורת או שאני מפסיק לעבוד. בסופו של דבר הפער בינינו עמד על 500 ש"ח ולא הגענו להסכמה מלבד ההסכמה שכל אחד ישקול את ההצעה של השני עד לסוף החודש.

למען האמת, העניין הוא לא רק עניין של כסף. יש גם אילוצים של משפחה. אילוצים בדמות הצורך שלי להיות עם אשתי ועם הילידם שלי וההבנה שלי שהצורך הזה הוא הדדי ושגם הם צריכים אותי. אין זה הוגן כלפי הילידם שלא אני ולא אשתי לא מבלים מספיק זמן איתם, ואני כבר מתחיל להרגיש את ההשפעה של ההיעדרות שלנו עליהם ואת זה שהם רוצים שנשאר בבית. לא קל לנו להתמודד עם השאלות של נאנא ששואלת בכל יום "האם אתם עובדים היום אחה"צ???". לא קל לי לחזור מהעבודה כאשר הם ישנים, ואני מרגיש שלא שייך למשפחה כאשר כולם הולכים לישון ואני ממשיך לעבוד מדי לילה.

גם היחסים ביני לבין אשתי הם לא משהו בזמן האחרון וימי המנוחה שלנו אינם חופפים כך שאין לנו זמן בשביל עצמנו. ההריון גם מכביד עליה ויש לה גם לימודים ואני נדחק החוצה מחוץ לחייה.

אז מצד אחד יש לי את העבודה שלא מכניסה מספיק כסף ואת הרצון שלי להתקדם בעבודה ולצבור מוניטין, ומצד שני יש לי את המשפחה שצריכה אותי ושחשובה לי מכל כסף, ובאמצע יש את החשש שלי שאם אני לא אעבוד מספיק אז אני לא אוכל לפרנס את משפחתי בכבוד ולמלא את כל צרכיהם. 

דילמה קשה עוברת עלי, והראש שלי עומד להתפוצץ מרוב מחשבות בנושא.

הפוסט הזה נכתב תוך כדי הכנת כתב הגנה בתביעה הזויה של מיליונים. כתב התביעה עצמו מכיל יותר משלוש מאות עמודים והוא מפוצץ בצמחים מסוג אספרגוס מירוקלאדיוס בניבה מלאה, אספרגוס מירוקלאדיוס לא מניב, כותנת נוי מזן נורית, עצי גת, היביסקוס עב גביע, ובמחלות של אותן צמחים שנגרמו כתוצאה מהצטברות אבק על העלים, תוך כדי סלילת כביש שש, שגרם להיווצרות טל דבש על ידי כנימות עלים שהתפתח לעובש שחור ומפטריות שלא ידעתי להקליד את שמותיהן. 

אז בפעם הבאה שתעלו על כביש שש תיזכרו בזה שסלילת הכביש גרמה לאיזשהו עו"ד ערבי אחד, שגר באיזשהו כפר נידח, לבלות לילה גשום במיוחד בעבודה על מנת לפרנס את משפחתו שבאותה עת הלכה לישון בלעדיו.