מאז שפתחתי את הבלוג, הכרתי יותר ויותר את עולם היהדות ואת המנהגים של בני ישראל, ואני חייב להודות שלא הייתי מופתע מהדימיון הרב בין שתי הדתות (אם כי דת האסלאם היא יותר מרוככת, אם אפשר להגיד כך).
כמדומני, בני ישראל הם העם שמוזכר הכי הרבה בקוראן, והנביא משה הוא הנביא שהוזכר הכי הרבה בשם שלו בקוראן אפילו יותר מהנביא מוחמד עליו השלום. אם כך, אין זה פלא שהסיפור של יציאת מצרים הוזכר בקוראן בכמה הזדמנויות שונות, וגם הסיפור של עשר המכות (בקוראן מאוזכרים חמש מכות ולא עשר: שיטפונות, ארבות, כינים, צפרדעים והדם).
באסלאם גם נהוג לצום "יום עאשורא" שהוא היום העשירי של חודש מוחרם (החודש הראשון בלוח השנה ההיג'רי). לפי האמונה האסלאמית ביום הזה בני ישראל ניצלו מפרעה וחצו את יום סוף, ובגלל זה אנחנו צמים ביום הזה כאות תודה לאלוהים על זה שעזר למשה ולבני ישראל.
אני חושב שהחג הזה הוא הזדמנות טובה בכדי להשתחרר מהדעות הקדומות שיש בקרב שתי הדתות, ובכדי להבין שהדתות יכולות לקרב את הלבבות, דבר שמשום מה רבים מאיתנו מפספסים אותו. יהיה נחמד שבחג החירות נשחרר גם את עצמנו מהמחשבות האפלות שיש לנו כלפי האחרים ולהבין שבסך הכל, כולנו רוצים לחיות, ועדיף שנחייה בהרמוניה מאשר לרחוש טינה אחד כלפי השני.
מאחל לכולכם חג שמח.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
