החיים המשעממים

אז אחרי כל הסיפור שהיה לי עם הוט, הגשתי נגדם תביעה קטנה.

התביעה הקטנה הסתיימה ואנחנו הגענו לידי הסדר פשרה, אבל בדיוק מאותם טעמים  שכתבתי עליהם בפוסט ההוא, אני לא יכול לפרט מה יש בהסדר הפשרה, אבל אני מניח שאם תקראו את שני הפוסטים ותפעילו את ההיגיון הבריא שלכם אתם תצליחו להגיע למסקנות לבד.

מה שטוב שניצחתי, מה שרע שאני מתענג על הניצחון הזה לבד, ואני לא משתף אחרים.

והכי רע בסיפור הזה שזה חזר על עצמו פעמיים תוך כמה חודשים.

בסוף הסתבר שלגיסתי אין סרטן, אבל מהצד השני הם לא ידעו מה יש לה בדיוק .

לפני כמה ימים היא שוחררה מרמב"ם, ואתמול בעקבות החמרה במצב שלה היא הלכה לשם שוב, הרופאים הרגיעו אותה ושלחו אותה הביתה (בין היתר כי אין מיטות במחלקה).

היא נראית כמו רוח רפאים, חלשה מאוד, לא אוכלת, היא אפילו לא יכולה להרים את הילדה שלה. היא גם סובלת מחום, והיא מחוברת כל הזמן לצינור עירוי לווריד. מפחיד להסתכל עליה ולראות אותה במצב הזה, והכי מפחיד שהרופאים לא יודעים מה יש לה בדיוק.

אני לא יודע מה יותר גרוע, לחיות עם הסרטן או לחיות עם האי וודאות שאתה לא יודע מה יש לך??