החיים המשעממים

בשעה טובה, ביום חמישי האחרון בשעה 11:05 בבוקר, נולדה בתי שרה.

הלידה הייתה קלה מאוד ומהירה, והתינוקת נולדה במשקל קרוב לארבע וחצי קילו. אשתי כמו בשתי הלידות הקודמות הייתה גיבורה, היא לא צעקה אפילו פעם אחת, לא התעצבנה ואף אמרה שזה לא כאב לה במיוחד. על הגבורה שלה היא קיבלה ממני צל"ש: שעון יד יוקרתי. הרופאים מאוד הופתעו מהלידה וממשקל התינוקת, והם אמרו לנו שהערכת המשקל במכשיר האולטראסאונד הייתה מוטעית, ואם היה ידוע להם על המשקל האמיתי הם היו שוקלים לעשות ניתוח קיסרי. למזלנו, או ליתר דיוק למזל אשתי, המכשיר טעה וההערכה של המשקל הייתה 3,700 גרם.

הסבל של אשתי התחיל לאחר הלידה, בגלל משקל התינוקת ובגלל כמות מי השפיר הגדולה שהייתה בתוך הרחם (הרופא תיאר את זה כבריכת מי שפיר), ההתכווצויות של הרחם לאחר הלידה היו מאוד כואבות. לדברי אשתי זה היה יותר קשה מהלידה עצמה.

ביום שבת  אשתי שוחררה מבית החולים, אולם ביום שני היא אושפזה שוב בעקבות עליה בחום. החום שלה הגיע עד ל-40, והיא מאושפזת עד להיום. נכון לעכשיו אין חום, אבל הם לא משחררים אותה עד שיעשו את כל הבדיקות. בינתיים, כל התוצאות שהתקבלו היו תקינות, ונשארו עוד שתי בדיקות, שהן הבדיקרות העיקרות: תרבית שתן, ותרבית מצוואר הרחם.

מאז הלידה המשפחה שלנו מפורקת. שרה בבית החולים עם אמא שלה, הנסיך הקטן נשאר לכמה ימים אצל השכנים שלי ועם חזרת הוריי מחו"ל הוא נשלח אליהם, הילדה הייתה אצל גיסתי, אצל אחותי, אצל ההורים של אשתי, אתמול היא נשארה אצלי והיום היא אצל אח שלי. זה מאוד מבאס שעם תחילת חודש הרמדאן, החודש הכי משפחתי שיש, המשפחה שלנו נראית מפורקת.

אני מתגעגע לכולם, והילדים מתגעגים אלינו.

שרה בעצמה נראית מאוד חמודה, במשפחה אומרים שהיא מאוד יפה, ואני לא מצליח לראות את היופי שבה. מבחינתי היא גוש בשר גדול עם שיער על הראש. למען האמת, כל התינוקות נראים לי אותו דבר, ואני לא מצליח לזהות תינוק יפה וכזה שלא יפה.

בדבר אחד אני בטוח, היא קיבלה ממני את התכונה הכי ייחודית שבי, וזה צורת האצבעות של כפות הרגל. אצלי, האצבע השנייה רוכבת על הבוהן של כף הרגל. את התכונה הזו אני היחידי מבין אחיי שקיבלתי מאבא שלי, ונכון לעכשיו שרה היא היחידה מבין כל הנכדים במשפחה שקיבלה את התכונה הזו.

התלבטנו רבות איך לרשום את השם שלה במרשם האוכלוסין. האם לרשום אותו "שרה" כמו בעברית, או לרשום אותה "סארה" כמו שורשמים אותו בערבית. בסוף החלטנו לרשום "שרה". בזמן שאני ואשתי דנו בנושא הזה הוא נראה לנו שולי ביותר. אולם מאז הלידה, ובשתי הזמדנויות, אנחנו נשאלנו איך רושמים את השם שלה. אני לא יודע למה בחרנו דווקא ב"שרה", ויהיה מעניין לדעת בעתיד האם היא תהיה מרוצה מהבחירה שלנו.