החיים המשעממים

ביום חמישי שעבר עשינו לשרה "עקיקה". עקיקה זה מנהג מוסלמי שלפיו ההורים של התינוק שוחטים כבש בתום השבוע הראשון או השני או השלישי לאחר הלידה, ומחלקים את הבשר לשלושה חלקים: שליש למשפחה, שליש למה שאנחנו קוראים להן "ולאיא" - כלומר הנשים שאסור לי להתחתן איתן (כמו אחיות, דודות, גיסות וכדו') והשליש האחרון מחולק לעניים.

בטרם העקיקה, היה עלי לעשות רשימה של האנשים שיקבלו מהבשר של העקיקה, ובעיקר רשימה של האנשים העניים בכפר. לכאורה, בכפר כמו הכפר שלי, שמונה כ-13,000 איש קל למצוא עניים לתת להם את הבשר, אבל בפועל זו הייתה משימה בלתי אפשרית. התקשרתי לכל מי שאני מכיר ושאלתי אם מישהו מכיר עני כלשהו שצריך את הבשר הזה והרשימה כמעט נשארה ריקה, בסופו של דבר הרשימה התמלאה באנשים שנכנסו אליה "על דרך הפשרה" -הם לא עניים אבל הם היו הכי עניינים שיכולתי לחשוב עליהם.

בכלל, אני חושב שבכפר אצלנו אין הרבה עוני, ואני לא חושב שהכפר שלנו הוא חריג בין הכפרים הערביים. נכון הוא שאנחנו סובלים מההזנחה של המדינה, נכון הוא שבכללי רמת החיים אצלנו לא תואמת לרמת החיים אצל היהודים, אבל אני מאמין שעדיף להיות עני ערבי מאשר להיות עני יהודי. אני נזכר עכשיו בשנים שבהם עבדתי כרכ"ז פרח ובאותה מנהלה, שהייתה בטבריה, היו עוד רכזים יהודים שהיו מדברים על העוני בטבריה וזה היה נשמע לי כאילו מדובר במדינה אחרת.

אני חושב גם, שחלק מההצלחה של הכפר שלנו, ושל המגזר בכלל, בלהתמודד עם העוני קשורה לתנועה האסלאמית. התנועה האסלאמית נתפסת בעיני היהודים כאיום על המדינה, אבל למען האמת התנועה האסלאמית לא מתעניינת הרבה בפוליטיקה. בכפר שלנו התנועה האסלאמית אפילו לא מתערבת בבחירות המונציפאליות בכלל, וידוע גם שחלק גדול מהתנועה האסלאמית לא מתעניין בבחירות של הכנסת. בהרבה מקרים, העמדות של התנועה האסלאמית נתפסות בעיניי למתונות יותר מהעמדות של מפלגות ערביות כמו למשל העמדות של בל"ד, או מהעמדות של ארגונים אחרים כמו תנועת בני הכפר.

התנועה האסלאמית היא בעיקר תנועה דתית חברתית, והיא מצליחה להתמודד עם הרבה בעיות במגזר, ובעיקר עם בעיית העוני. בשביל לסבר את האוזן אציין כי חלק גדול מהמצוות בדת האסלאם הן מצוות כלכליות, ולפני בואה של התנועה האסלאמית לא היה גוף שדאג לקיום אותן מצוות, וכעת בחסותה של התנועה האסלאמית הכסף התחיל לזרום למקומות הנכונים.

בחודש הזה אני אשלם כ-600 שקלים לקיום מצוות דתיות הקשורות לחודש הרמדאן. המצווה הראשונה היא "הפטרה", שזה כמו מס גולגלת שמוטל על כל המוסלמים בחודש הרמדאן, והשנה עמד המס הזה על 16 ש"ח לנפש (אני אשלם 80 ש"ח בעבור 5 נפשות), ולפי ההלכה המוסלמית הפטרה היא מס שמשולם אך ורק לעניים לפני החג על מנת לאפשר להם לחגוג את החג שיבוא בסיום החודש (אסור למשל לבנות בכסף הזה מסגד אלא צריך לחלק אותו אך ורק לעניים). בנוסף, אני אשלם 16 ש"ח בעבור כל יום שבו אשתי לא צמה, ובסך הכל 480 ש"ח. חישוב קצר מעלה כי בכפר שלי ישולמו מאות אלפי שקלים אך ורק בחודש הזה לצורך קיום מצוות דתיות, שלא נדבר עם יתר השנה.

עלי לציין שהכסף הזה לא הולך אך ורק לטיפול בבעיות העוני, למשל בכפר שלי היו עודפים של כסף, לכן מזה כארבעה שנים נוהגים אצלנו לחלק מהכסף הזה מלגות לסטודנטים. בכסף הזה גם הוקמה עמותה נשית לקידום הנשים בכפר, הוחלט גם לשפץ מבנים ישנים בתוך הכפר, ולארגן קייטנות לילדים ואירועים חברתיים (כמו למשל אירוע להחלפת ספרי לימוד), תרומות לבתי ספר, אירועי תרבות ועוד.

בנוסף, אצלנו במגזר יש את המשפחה שמהווה בעבור כל אחד ואחד רשת חברתית שמגינה עליו בפני עוני או אירועים חריגים (כמו למשל איסוף תרומות להשתלות, או איסוף תרומות לאדם שהעסק שלו נשרף וכדו' - ואלה דוגמאות מהמציאות של הכפר שלנו).

לפני כחודש, החלטתי להתנדב בתוכנית שכר מצווה, שהיא תוכנית של לשכת עורכי הדין שעוסקת בין היתר בהענקת ייצוג וייעוץ משפטי חינם לאוכלוסיות חלשות. בשיחה שהייתה לי עם רכז התוכנית במחוז צפון הופתעתי שהתוכנית לא פעילה במגזר הערבי בצפון. לפי דבריו, הם ניסו את התוכנית הזאת באחד הכפרים באזור משגב והם חילקו עלונים ועשו פרסום לתוכנית והתחננו לאנשים שיבואו לקבל ייצוג משפטי חינם ואף ואחד לא בא, לבסוף הם החליטו להתמקד במגזר היהודי ובעיר נצרת. אני אישית שובצתי באחת הערים היהודיות הקרובות למקום מגוריי. רכז התוכנית סיכם ואמר "שאין אצלנו בכפרים עוני, או שיש עניים והם מתביישים להכריז על עצמם כעניים הזקוקים לסיוע".

לא יודע מה יותר נכון, אבל בכפר שלי אין עניים, כך לפחות אני חושב.