זוכרים שפעם התלבטנו איך לרשום את השם שרה, האם לרשום אותו "שרה" כמו בעברית או לרשום אותו "סארה" כמו שרושמים בערבית??
אז בקופת חולים ובביטוח לאומי חשבו אחרת, והם החליטו לרשום אותו "זרה".
בעיניי זו היא יופי של טעות, כי במשפחה שלי יש המון בנות בשם שרה (זה השם של סבתא של אבא שלי), אבל זרה יש רק אחת, אז קבלו אותה.
אני צריך לחפש כינוי אחר לנסיך הקטן, כי הוא ממש לא נסיך קטן אלא טרבלמייקר רציני, הוא בעייתי מאוד, אלים, יודע איך להשתמש בשיניים שלו, ועושה הרבה קאקי עד כדי כך שהגננת שלו דרשה תוספת כי הוא אלוף בזה.
ביום ראשון הוא הוסיף עוד דבר לרקורד שלו. הוא סגר את דלת הרכב על האצבע ועקר את הציפורן שלו, הרבה דם ירד, הרבה דמעות, אחותי שראתה את זה התעלפה, כולם נזפו בי ואני כהרגלי שמרתי על קור רוח ועל אדישות. אחרי רבע שעה הכל עבר והוא חזר לשחק כרגיל, רופא שבדק אותו חבש לו את הפצע ואמר שלמזלו הציפורן נעקרה, אחרת הוא יסבול מכאבי תופת. מזל שזה עבר כך.
הבחור הזה היה פעם נסיך קטן, עכשיו הוא לא.
החווה של ההורים שלי נמצאת רחוק מהכפר, מאוד שקט שם, ומלבד הנביחות של הכלבים כמעט ולא שומעים כלום. ביום שישי האחרון הייתי אני והילדה לבדנו שם כי כולם היו בחתונה של קרוב משפחה. אני נשארתי לשמור והשארתי את הילדה איתי. היה מאוד כיף, נשכבנו על הגב בחצר וצפינו בכוכבים ובסרטונים ביוטיוב, לפתע היא אמרה לי "אבא, אני אוהבת אותך הרבה הרבה כמו מספר הכובים".
זו אחת המחמאות הכי טובות שקיבלתי אי פעם כהורה. גם אני אוהב אותך הכי הכי הרבה.