החיים המשעממים

אני נמצא במצב של אי שפיות זמנית, שז"א שאפשר לעשות הרבה שטויות עכשיו ולהגיד לאחר מכן "שזה לא אני".

רכבת החיים שלי נוסעת במהירות האור כך שאיני יכול לעצור ולעקל מה עובר עליי. הרבה דברים טובים קרו, והרבה רעים. הרבה דברים שנשארו בלב, והרבה דברים שנשפכו החוצה. מה שנשפך החוצה נשפך בהתקפי עצבים, ומה שנשמר בפנים נשמר בעצב רב.

רמת האדרנאלין בדם עולה, שזה אומר פחות שעות שינה, משהו כמו ארבע שעות. פחות אוכל, משהו כמו חצי ארוחה ביום. חזרתי להתמכרויות הישנות שלי, והתנזרתי מדברים אחרים שלא הייתי רוצה להתנזר מהם. לא טוב מה שקורה לי.

באופן מפתיע, או שלא, השכחה פוקדת אותי. בעיקר בעבודה. הבוס יכול לתת לי ארבע מטלות ומתוכן אני אזכור רק אחת. זה לא טוב, וגם לא נעים. לפחות הוא בן אדם נינוח שלא עומד על הרבה דברים שאני שוכח, וכפיצוי על זה אני נשאר עוד שעות בעבודה. בזמן האחרון הוא "משך" ממני את אחת הסמכויות שלי והעביר לעורכת דין אחרת במשרד, משום שבהיסח הדעת עשיתי לו בלגן גדול. בזמן האחרון הוא מרבה להגיד לי שמשהו קרה לי, הוא צודק. כנראה שאיבדתי את החשק לעבוד במקצוע הזה. איבדתי את החשק לדאוג לאנשים אחרים. איבדתי את החשק להסביר לאנשים אחרים איך עובדת המערכת.

הלחץ הורג אותי. היום ובצעד נואש להתחלה חדשה מחקתי את מאות הודעות הדואר שלא נקראו במייל שלי, כי אין לי זמן. רוצה להתחיל מחדש.

אני חייב לזוז למשהו דחוף, ואין לי כוח לשמור את הפוסט הזה ולחזור עליו מאוחר יותר, אז קבלו אותו כמו שהוא. מהלב ישר אל המקלדת.

אה, ולפני סיום, מכל לבי הייתי רוצה להיות פחות מוכשר וחכם, עם כמה אלפי שקלים פחות במשכורת שלי, זה יותר טוב מאשר המצב שלי היום. אני לא יודע אם הכישרונות שלי הם באמת קללה או מתנה מאלוהים. אני נוטה להאמין שהם יותר לכיוון קללה.

זה גם מזכיר לי סיפורו של רוצח סדרתי, שהיה פרופ' למתמטיקה, שניצל את הכישרונות שלו בכדי להכין מטעני חבלה מתוחכמים במשך עשרות שנים. תעזבו, אני לא כזה, אבל גם הכישרונות שלי הולכות למקומות הלא נכונים.

זזתי