החיים המשעממים

בחור אחד בן 24, יהודי ספרדי, ביחד עם חברתו בת ה- 17 (בהיריון), שהיא עולה חדשה מברית המועצות לשעבר, מתיישבים מולי במשרד. אני מנסה להסביר להם עד כמה הרשמת (תפקיד בבתי המשפט שהוא כמו שופטת אבל עם פחות סמכויות) שדנה בתיק של הבחור אינה בקיאה בתיק עד כדי כך שהיא מודה בהחלטה שלה שהיא עשתה טעות בהחלטה הקודמת שניתנה על ידה באותו תיק. הסברתי להם שהרשמת הזו היא מאוד קשוחה עד כדי כך שהיא "אכזרית" ושלפעמים היא חסרת כל היגיון משפטי. ניסיתי להסביר להם שההחלטה שלה היא מוטעית (והיא גם בלתי אנושית בעליל), ושאנחנו נעשה את המקסימום על מנת לגרום לה לשנות את ההחלטה שלה.

הבחורה, מסתכלת אלי ואל החבר שלה ואומרת : "היא בטח אשכנזיה", והוא משיב לה  "כןןןןןןןןןןןןן". לא כן רגילה, אלא כןןןןןןןןןןןןןןן של הערס המצוי. "היא בטח אשכנזיה".

הסתכלתי על שניהם ואמרתי להם בטון נמוך ובהיסוס : "לא, היא ערבייה".

רגע של שקט עבר על כולנו. מבוכה שררה בחדר. מצד אחד, הם הבינו שהם זרקו משפט לא נכון בפני האדם הלא נכון, ומהצד השני היה נראה בעיניהם שהם היו מעדיפים רשמת אשכנזיה על רשמת ערבייה, ושפתאום ברור להם מאיפה כל "הצרות" בתיק נפלו עליהם.

למזלי, נכון להיום הם עדיין מעדיפים עו"ד ערבי על עו"ד אשכנזי. לא בגלל שאנחנו "פחות אכזריים" אלא משום שהמחירים שלנו "יותר זולים". בנוסף, חלק גדול מהלקוחות היהודים שלנו אמרו לי יותר מפעם שאנחנו יותר מקצוענים בכל התיקים שצריכים טרטורים והתרוצוצויות.

אז תגידו תודה שלא כולם כאן אשכנזים.