החיים המשעממים

אני דובר שקר

לא יאומן, אבל בדיקת הפוליגרף קבעה שאני דובר שקר. להזכיר, אנחנו היינו ברכב חמישה נוסעים וחברת הביטוח טענה שאנחנו היינו שני נוסעים ועכשיו בודק הפוליגרף קבע שאנחנו היינו בכלל שלושה נוסעים. יופי של הזיות.

הקשבתי לה

בסוף, אני החלטתי לעשות קמין, לא בגלל שאני מת על זה, אלא בגלל שאשתי רוצה. בסוף השבוע הזה אנחנו אמורים לבנות את זה, ובשבוע הבא אנחנו אמורים לרצף את הדירה. סוף סוף הדירה שלנו מתחילה לקבל צורה סופית, ומקווה שלפני חודש הרמדאן בשנה הבאה (יולי 2011) אנחנו כבר נגור שם.

לפעמים אני שוכח שיש לי בת שלישית

אני בן שלישי למשפחה, ותמיד האשמתי את הוריי שאני הבן של העז השחורה. הבכור תמיד היה הבן של אמא, והשני היה מאז ומתמיד הבן של אבא, ואני הרגשתי שק החבטות של כולם, ההרגשה הזו היא שעיצבה את דמותי יותר מכל החוויות שעברתי והיא זו שדחפה אותי לעבר המצוינות, כך יצא שאני התחתנתי ראשון, הראשון מביניהם שסיים את לימודיו, הראשון מביניהם שקניתי רכב, ולעת עתה אני הכי מצליח מבין כל האחים שלי, אבל גם הכי פחות אהוד.

כל חיי נשבעתי שאת מה שהם עשו לי אני לא אעשה לילדים שלי. ואיזה פלא: הבכורה היא הבת שלי, הנסיך הוא הבן של אמא ושרה היא הבת של העז השחורה. אנחנו אפילו לא שמנו לב ששן אחת נבטה בפה הזעיר שלה.

למען האמת, אני לא מאשים את עצמי אלא מאשים אותה. היא מאוד שקטה עד כדי כך שהיא בלתי מורגשת.

כוחות השוק

צופה מהצד כתבה בבלוג שלה על חקלאי שלא רצה לאסוף את האבוקדו שנפל לאדמה במטע שלו. אני לא מבין מה הניע אותו לעשות זאת, אבל אני יכול לספר על מקרה יותר קיצוני שהדהים אותי.

לאבא יש עדר פרות, ולפני כחודש קיבלנו משלוח של כ-50 טונות של תפוחי אדמה מאחד המפעלים באזור. הם לא רצו לארוז את זה כי הם חששו שהצפת השוק בתפוחי אדמה תוריד את המחירים, והם העדיפו לזרוק את זה מאשר למכור את זה בשוק במחיר זול. אחד העובדים במקום דאג לארגן לנו המשלוח של חמישים טון ואנחנו קיבלנו אותו בחינם, אנחנו אפילו לא שילמנו את מחיר ההובלה.

השכמה

עורכת הדין, היחידה שהייתה במשרד, התפטרה. היא הרגישה שהיא מיצתה את עצמה במשרד ועברה למשרד אחר, פחות או יותר עם אותם תנאים וגם שם אין לה לאן להתקדם.

בעקבות ההחלטה שלה, כמעט וכל העבודה במשרד נופלת עליי, ופשוט המשרד הפך להיות משעמם בצורה נוראית. אני שוקל בצורה רצינית ביותר לעזוב את החצי משרה שיש לי במשרד הזה ולעבוד אך ורק בצורה עצמאית.

אגב, אני לא עובד במשרה הזו בשביל הכסף אלא משום שהיא מארגנת לי את הזמן. היא מכריחה אותי ללכת לישון בסביבות אחת ולהתעורר בסביבות 8 משני עד חמישי ובימי שבת. אם לא הייתי עובד במשרה הזו, ועם הפרעות השינה שיש לי, אז בוודאי שלא הייתי הולך לישון לפני ארבע בכל לילה, דבר שנשבעתי שלא לעשות אותו עוד יותר.

מעבר לאפס

לפני שנה בערך, כתבתתי על הדילמה שלי ביחס לעבודה ולמשפחה. באותו זמן אני לא הרווחתי מספיק טוב והעתיד היה לוט בערפל. היום, ובעבור שנה, אני יכול להכריז שהדילמה הזו איננה כבר. אני יכול לאשר עוד שההכנסה שלי בשנה שעברה הוכפלה ביחס לשנת 2009, וסוף סוף אני מתחיל להרגיש שאני יכול לחיות בשפע. במידה ובניית הבית תסתיים בשנה הזו, ובמידה וההכנסה שלי תישאר אותה הכנסה, אני יכול להתחיל לפנטז על החיים הטובים כבר מתחילת שנת 2012. זה נראה לי בר השגה, זה נראה במרחק נגיעת אצבע, ואני נחוש להגשים את זה.

במקרים כאלו עדיף לשכוח

כבר שנתיים שאני שוכח שיש יום הולדת לאשתי ב-05/01. השנה החלטתי להקדים תרופה למכה ולהקדים לה את יום ההולדת ל-30/12. למה 30/12?? כי זה היום שנזכרתי בו שהיום הולדת שלה הולך ומתקרב, אז רצתי מהר וקניתי לה מתנה (מעיל, בושם ומייק אפ), ושמתי אותם על השולחן בבית בשביל שתראה אותם לכשתחזור מהלימודים. אלא מה?? בדרכה חזרה מהלימודים הספקנו לריב בטלפון, והמתנה הייתה חסרת כל משמעות. אז תגידו, לא היה עדיף לשכוח גם השנה את יום ההולדת שלה??

העולם כמנהגו נוהג

ובעילוט מתפתח בכל לילה קרב יריות.