החיים המשעממים

הנסיך הקטן התחיל לדבר.

זה אומנם לא חדש שכן מזה כמה חודשים הוא ידע לקרוא לי, לאמו, לאחותו ולהגיד כמה מילים, אבל לאחרונה הוא שוטף אותנו במבול של מילים חדשות וזה קורה כל כך מהר שאנו לא מצליחים להבין מאיפה זה בא, ולמה דווקא בשבוע הזה. מה שיותר מעניין שהוא לא רק מדבר אלא הוא גם מצליח להטות פועלים, וכשבפעם ההראשונה הוא עשה את זה אני רצתי לאשתי וסיפרתי לה את זה והיא לא האמינה לי עד שהיא שמעה אותו בעצמה.

מעבר לדיבור, גם האישיות שלו השתנתה. הוא הפך לשליט הבלתי מעורער בבית, הוא מציק לאחותו, והוא משתלט על המשחקים שלה, הוא רוצה יותר תשומת לב ולאט לאט הוא דוחק את אחותו הצידה.

זה קרה כל כך מהר שאנו הופתענו מזה, ויש  לנו כבר הרגשה שהוא לא יהיה יותר הנסיך הקטן שהכרנו פעם עם השיער הבלונדיני הארוך ועם האישיות השקטה והמופנמת.

השינוי גם הגיע לנאנא.

היא הפכה ליותר אחראית, טון הדיבור שלה השתנה, ויש לנו הרגשה שהיא "בוגרת". היא יודעת להביע את רגשותיה בצורה נהדרת. גם המשחקים שלה השתנו, לא עוד החזקת משחקי ילדים אלא היא התחילה להכין  את עצמה לעלייה לכיתה א' (בעוד שלוש שנים), היא התחילה לדבר על זה שהיא רוצה ללמוד, היא כל הזמן מחזיקה בעט ומחברות ו"לומדת למבחנים" כדבריה, היא התחילה לשחק יותר במשחקי יצירה ובעיקר פלסטלינה.

סיפרתי לה שאני שוקל לקנות לה מחשב, והיא התלהבה מאוד מהרעיון, וכנראה שאנחנו נקנה לה אחד בקרוב. נותר לנו לקוות שהנסיך הקטן לא יהפוך אותו לשק החבטות החדש שלו.

בשבוע הזה אשתי הרגישה את תנועת העובר לראשונה. כנראה שהוא הבין שמדובר בשבוע מיוחד שעובר על אחיו והוא החליט להזדהות איתם ולהפגין את נוכחותו.

כל זה קרה בשבוע הזה, ופתאום יש לי הרגשה שאלו לא הילדים שלי, אלו הם לא הילדים שהכרתי. אבל עזבו, עכשיו יותר כיף לגדל אותם ולהיות איתם.

יש לי שנאה בלתי מוסברת לתאגידים הגדולים ולקפיטליזם החזירי. לא פעם הבעתי את דעתי, גם בבלוג הזה, שהתאגידים הללו הם הסכנה הכי גדולה לדמוקרטיה, ושהם משעבדים אותנו אליהם בכל מיני דרכים, ולאחרונה הגעתי למסקנה שהם גם עושים את זה דרך הבלוגים, ובעיקר דרך רשימת הפעילים של ישראבלוג.

אז בעקבות ההמלצה של  שיר דמע, שהמליצה לי על הפוסט הזה בבלוג של אריאלה רביב, ובעקבות הדיון בחלון התגובות שהתפתח שם, רציתי לחפש קצת מידע על אריאלה בגוגל (ושתסלח לי אם לא הכרתי מי היא מקודם, למרות שלא פעם נכנסתי לבלוג שלה ודפדפתי שם).אז תוך כדי חיפוש הגעתי לפוסט הזה (אתם יכולים לוותר על כל הקישורים אבל על זה לא), וכל מילה שאני אוסיף בעניין הזה תהיה מיותרת.

רק אספר שפעם נכנסתי לבלוג של אמנון לוי בישראבלוג, וזאת לאחר שהפוסט הראשון שהעלה הגיע להמלצת העורכים. הפוסט דיבר על פרק פתיחת העונה של התוכנית שומר מסך שיעסוק באישה שניהלה בתי זונות בת"א. נכנסתי לשם, ולאחר שהבנתי שכל הקטע הוא "תראו את פרק הפתיחה ואז תבינו במה מדובר", קלטתי שכל העניין נועד לקדם את התוכנית של אמנון לוי דרך המלצת העורכים ודרך ישראבלוג (כך לפחות אני חושב), ואז הגבתי תגובה בסגנון של "ישראבלוג, ששייך לאתר נענע שהתמזג עם ערוץ 10, מקדם את התוכניות של ערוץ 10 דרך המלצת העורכים, נראה לכם שזה מקרי??".  וממי קיבלתי תגובה?? מצוות ישראבלוג. הם טענו שהם ניטרליים ושהם לא קשורים לערוץ 10 עסקית, ושהם מעלים פוסטים להמלצת העורכים שמקדמים גם את ערוץ 2 (כוכב נולד אם אני לא טועה) וכו' וכו'.

עכשיו, לאחר שקראתי על בלוגים ופרסום, ומאחר ושני שליש מהבלוגים שמופיעים ברשימת הפעילים הם בלוגים שאין בהם אלא זיבולי מוח (מבחינתי לפחות), ומאחר ואין קריטוריונים ברורים לאיך הופכים לבלוגים פעילים, שאלתי את עצמי, אולי הכל לא מקרי כאן??? אולי תאגידי הענק מנצלים את תום הלב שלנו על מנת להעביר לנו פרסומות סמויות דרך הבלוגים שנראים לכאורה אישיים ותמימים??

המחשבה הזאת פשוט גרמה לי להרגיש בגועל, זוהי פרסומת סמויה לכל דבר ועניין שנעשתה בצורה הכי נלוזה שאפשר, וההרגשה שלי היא שפשוט נחצה קו אדום פה מצד המפרסמים. אולי אני מאוד פסימי ופרנואי בעניין הזה. לא יודע, אבל לא קיבלתי את זה בהבנה גמורה ולעולם לא אקבל את זה.  

לאחרונה יש לי הרגשה שלא משנה כמה אעבוד וכמה אשקיע בעבודה, וגם לא משנה כמה אשתי תעבוד וכמה היא תשקיע בעבודה, בסופו של דבר התוצאה היא אותה תוצאה ואנחנו נשאר בלי כסף ביד או בבנק, בדיוק כאילו שלא השקענו בעבודה.

אז כך, אני עובד בבוקר כשכיר, אחר הצהרים אני עובד כעצמאי, בלילות אני עושה עבודה בשביל שני משרדי עורכי דין כעו"ד חיצוני (עם המשרד השני התחלתי לעבוד לפני שבוע בערך). מצידה, אשתי היא מורה בחט"ב, מורה בבית ספר למחוננים, ואחה"צ היא עובדת בחברה למתנ"סים, כך שלכאורה מצבנו אמור להיות בסדר והפלוס בבנק אמור לחגוג, אבל המציאות היא עגומה, כל כך עגומה עד כדי כך שלאחרונה אני מנסה למצוא מה לא בסדר ואיפה אנחנו מפשלים. 

נקודת ההנחה שלי היא שאם עם כל כך השקעה אני לא מרוויח מספיק, אז עדיף לי לעבוד מעט. ואם אני רוצה להמשיך בעבודה במתכונת הנוכחית אז אני צריך להרוויח מספיק כסף ולבקש העלאה, ואת זה כבר עשיתי אתמול. לא סתם ביקשתי העלאה אלא ביקשתי מאחד המשרדים (זה שמעמיס עליי הכי הרבה) להכפיל לי את המשכורת החודשית. בהתחלה הבוס שם נבהל והתחיל לספר לי סיפורים על המצב הקשה ועל זה שהלקוחות לא משלמים, "ומה דעתך לעשות לך העלאה מדורגת" וכל מיני קשקושים ואני התבצרתי בעמדה שלי: או שמכפילים לי את המשכורת או שאני מפסיק לעבוד. בסופו של דבר הפער בינינו עמד על 500 ש"ח ולא הגענו להסכמה מלבד ההסכמה שכל אחד ישקול את ההצעה של השני עד לסוף החודש.

למען האמת, העניין הוא לא רק עניין של כסף. יש גם אילוצים של משפחה. אילוצים בדמות הצורך שלי להיות עם אשתי ועם הילידם שלי וההבנה שלי שהצורך הזה הוא הדדי ושגם הם צריכים אותי. אין זה הוגן כלפי הילידם שלא אני ולא אשתי לא מבלים מספיק זמן איתם, ואני כבר מתחיל להרגיש את ההשפעה של ההיעדרות שלנו עליהם ואת זה שהם רוצים שנשאר בבית. לא קל לנו להתמודד עם השאלות של נאנא ששואלת בכל יום "האם אתם עובדים היום אחה"צ???". לא קל לי לחזור מהעבודה כאשר הם ישנים, ואני מרגיש שלא שייך למשפחה כאשר כולם הולכים לישון ואני ממשיך לעבוד מדי לילה.

גם היחסים ביני לבין אשתי הם לא משהו בזמן האחרון וימי המנוחה שלנו אינם חופפים כך שאין לנו זמן בשביל עצמנו. ההריון גם מכביד עליה ויש לה גם לימודים ואני נדחק החוצה מחוץ לחייה.

אז מצד אחד יש לי את העבודה שלא מכניסה מספיק כסף ואת הרצון שלי להתקדם בעבודה ולצבור מוניטין, ומצד שני יש לי את המשפחה שצריכה אותי ושחשובה לי מכל כסף, ובאמצע יש את החשש שלי שאם אני לא אעבוד מספיק אז אני לא אוכל לפרנס את משפחתי בכבוד ולמלא את כל צרכיהם. 

דילמה קשה עוברת עלי, והראש שלי עומד להתפוצץ מרוב מחשבות בנושא.

הפוסט הזה נכתב תוך כדי הכנת כתב הגנה בתביעה הזויה של מיליונים. כתב התביעה עצמו מכיל יותר משלוש מאות עמודים והוא מפוצץ בצמחים מסוג אספרגוס מירוקלאדיוס בניבה מלאה, אספרגוס מירוקלאדיוס לא מניב, כותנת נוי מזן נורית, עצי גת, היביסקוס עב גביע, ובמחלות של אותן צמחים שנגרמו כתוצאה מהצטברות אבק על העלים, תוך כדי סלילת כביש שש, שגרם להיווצרות טל דבש על ידי כנימות עלים שהתפתח לעובש שחור ומפטריות שלא ידעתי להקליד את שמותיהן. 

אז בפעם הבאה שתעלו על כביש שש תיזכרו בזה שסלילת הכביש גרמה לאיזשהו עו"ד ערבי אחד, שגר באיזשהו כפר נידח, לבלות לילה גשום במיוחד בעבודה על מנת לפרנס את משפחתו שבאותה עת הלכה לישון בלעדיו.